השר לשעבר, יצחק מרדכי, שב וביקש (ה', 9.12.04) מבית המשפט העליון לקיים דיון נוסף בהחלטה שלא לאפשר לו לערער על הרשעתו במעשה מגונה. מרדכי טוען, כי החלטת בית המשפט לדחות את בקשתו שוללת את זכותו לערער על הכרעת הדין שהרשיעה אותו בביצוע מעשים מגונים. וזאת, למרות שזכות הערעור מוקנית לו מכוח החוק במשפט הישראלי.
בקשתו של מרדכי הוגשה לאחר שבאמצע חודש נובמבר ניתנה החלטתם של שופטי בית המשפט העליון מישאל חשין, אליעזר ריבלין ואדמונד לוי: לדחות את בקשת רשות הערעור שהגיש מרדכי על הרשעתו בעניינה של המתלוננת נ'.
החלטת הרכב השלושה קבעה אגב כך, כי המכתב שכתבה נ' לבית המשפט, שבו היא כביכול חוזרת בה מהאשמותיה כלפי מרדכי, אין בו כדי לשנות את הכרעת הדין הראשונה.
השופטים, בהחלטתם, לא הסתפקו בדחיית בקשת הערעור של מרדכי, אלא אף הורו ליועץ המשפטי לממשלה לבחון האם קיים חשש לביצוע עבירה פלילית במערכת הלחצים שהופעלו על נ' עד שהתרצתה והסכימה לכתוב את המכתב.
"התגלתה בפנינו תופעה מדאיגה של ניסיון להביא לשינוי תוצאתו של הליך משפטי על ידי אלתורה של ראיה", נכתב בהחלטה, "על תופעה מסוג זה אסור לעבור לסדר היום. נבקש איפוא כי חומר החקירה במלואו יועבר ליועץ המשפטי לממשלה לבחינה אם מי מהמעורבים בפרשה חטא בביצוען של עבירות".
כאמור, סירב בית המשפט להעניק רשות לערער על פסק הדין, בין היתר מכיוון ש"רשות כזו אינה ניתנת במקום שההכרעה שעליה מבקשים לערער עוסקת בשאלות של עובדה, וכזהו המקרה שלפנינו". המסקנה, פסקו השופטים פה אחד, היא חד-משמעית - לנוכח חומר הראיות שהיה בפניו, רשאי היה בית משפט השלום להגיע לתוצאה המרשיעה.
שופטי העליון השתכנעו כי במכתבה לא חזרה בה נ' מגרסתה המפלילה נגד מרדכי, והמכתב ששיגרה לבית המשפט "איננו מבטא חרטה שתקפה אותה על שהפלילה את מי שלא חטא, אלא בעיקר צער על הסבל שנגרם לו כתוצאה מהמשפט שהתנהל נגדו והרשעתו בדין, על כל השלכותיה במישור הציבורי והפרטי".
מרדכי הורשע במארס 2001 בביצוע מעשים מגונים בשני מקרים, בעוד הוא זוכה מאשמה זו במקרה שלישי, שהיה דווקא זה שעורר את סערת פרשת ההטרדוה המיניות בהן הואשם. בית משפט השלום בירושלים גזר עליו בגין מעשים אלה מאסר על תנאי של 18 חודשים.
בספטמבר 2002 הציגו עורכי דינו של מרדכי "מכתב חרטה" שכתבה נ', שבו היא כביכול חוזרת בה מהאשמותיה. כתוצאה "מראיה" חדשה זו ערער מרדכי על הרשעתו בבית משפט השלום ובבית משפט המחוזי, וערעוריו נדחו בשניהם.
