בית המשפט המחוזי בתל אביב הרשיע את עו"ד ידין מכנס, שהיה יו"ר קבוצת הכדורגל הכח מכבי רמת גן, בעבירה של גניבה בידי מורשה לאחר שגנב כ-11 מיליון ש"ח מכספי ירושה של יתומה, עליה הופקד כאפוטרופוס מאז היתה בת 8.
דנה סוזאייב, כיום בת 29, התיימה משני הוריה בגיל 8. אביה הוריש לה את כל רכושו וכספו, הנאמד בשווי של כ-4.5 מיליון דולר, ומינה את עו"ד מכנס (68), שהיה ידיד המשפחה, להיות מנהל העיזבון והמוציא לפועל של הצוואה. על מכנס היה להשקיע את כספי העיזבון בצורה יעילה ובטוחה ולדאוג לכל מחסורה של הבת דנה עד שימלאו לה 21 שנים, אז תקבל לידיה את השליטה בכספי העיזבון.
משך שיקים מחשבון הנאמנות בשנת 93', אז מלאו לדנה 18, סיים מכנס את תפקידו כמנהל העזבון ובהסכמתה, מונה על-ידי בית המשפט לשמש נאמן לנכסיה. עם הגיעה לגיל 21, היא ביקשה ממנו שימשיך להחזיק ולנהל את רכושה כנאמן באותם תנאים, וכך אכן היה עד לשנת 2002.
על-פי כתב האישום, בין השנים 1995 ל-2002 משך מכנס מחשבון הנאמנות, שהוא היה מורשה החתימה היחיד בו, עשרות שיקים שרשם לפקודתו, או לפקודת שתי חברות שבשליטתו - "עסיס בע"מ" ו"המפקיד". חלק מהשיקים העביר לחשבון על-שם מועדון הכח רמת גן אשר נוהלה על-ידו, וחשבונות הקבוצה היו בשליטתו. כדי להסוות את הגניבה, הוא ערך "הסכם יזמים" פיקטיבי בין חברת "עסיס" לבין נאמנות סוזאייב, עליו חתם משני הצדדים, כאילו מדובר בהלוואה של 1.5 מיליון דולרים.
מכנס: היא הסכימה להשקיע בפרויקט וינטר מכנס, שיוצג על-ידי עו"ד דפנה ליבאי, הודה במשיכת השיקים מחשבון הנאמנות, אך כפר בגניבתם. הוא טען, כי משיכת השיקים נעשתה כ"השקעה" בפרויקט נדל"ני שנקרא "פרויקט וינטר" (איצטדיון הכדורגל של הקבוצה), כאשר דנה הסכימה להשקיע בו, ומכאן ששלא מדובר בגניבה. הוא אמר, כי האמין אז, והוא מאמין גם היום, שהשקעת הכספים בפרויקט היתה צעד נכון, והחשוב מכל - צעד שנעשה בהסכמתה ובהרשאתה של דנה סוזאייב.
מכנס החליט, בתחילת שנות ה-90', "לאמץ" את קבוצת הכדורגל מתוך מחשבה שהשליטה בקבוצת הכדורגל תקנה לו שליטה, הלכה למעשה, בכל מתחם וינטר, אותה חכרה אגודה המפעילה את הקבוצה בחכירת משנה מעיריית רמת גן. שליטה כזו, כך סבר, תקנה לו זכויות בפרויקט נדל"ן אותו תכנן להקים בשטח המתחם.
"דרכו החמקמקה והבלתי ישרה של הנאשם, שהתבטאה בין היתר: בחוסר תום-ליבו, בשקריו למתלוננת, ובעריכת הסכם היזמים הפיקטיבי - על כל המשתמע ממנו- מגלמת בחובה התנהגות בלתי מוסרית ובלתי הגונה, אשר מצביעה על הלך מחשבתו הפלילית ומקיימת את יסוד המרמה הדרוש להרשעה בעבירת הגניבה", כתב השופט ג'ורג' קרא בהכרעת הדין.
השופט: מכנס "אדם לא אמין וחמקמק" השופט קרא לא חסך את שבט ביקורתו ממכנס. "במהלך המשפט הצטייר הנאשם כאדם לא אמין וחמקמק שראה בחשבון הנאמנות, עליו היה מופקד כמקור בלתי נדלה לכסף שעשה בו כאוות נפשו".
"נראה כי האמון הבלתי מסוייג שנתנה המתלוננת בנאשם, שראתה בו דמות מגוננת, דמות אב שלא יפגע בה, ורתיעתה-סלידתה מעיסוק בענייניה הכספים, נוצלו על-ידי הנאשם בצורה צינית ומכוערת; הנאשם לא טרח לדווח למתלוננת מאז 1993 מה הוא עושה בכספי הנאמנות, לא הגיש כל דוחות כספיים אף שעבד עם הנהלת חשבונות מסודרת ויכול היה, לו רק רצה, ליתן דין וחשבון כאמור".
"אך נראה כי מצב שבו האמון המלא שרחשה לו המתלוננת, 'פטר' אותו מחובה זו קסם לו וסיפק לו את אותו מרחב תמרון, שבו עשה את מעשיו המכוערים. לו הקפיד הנאשם על מילוי חובתו הבסיסית בדבר מתן דיווחים על מצב הנאמנות, וכפי שמחייבים אותו, הדין והגדרת תפקידו, היו מעשיו נמנעים ולו מן הסיבה שבחשש כי מעשיו יתגלו".
עכבר אינו גונב אם אין לו חור להניח בו "מבלי שדברי יתפרשו כביקורת ולו מרומזת על אותו אמון בלתי מסויג, שנתנה המתלוננת בנאשם, דומה כי מעשיו של הנאשם מחד והאמון הרב שנתנה בו המתלוננת מאידך, ממחישים במידת מה את המימרה התלמודית ממסכת גיטין: 'לא עכברא גנבא, חורא גנבא'" (שפירושה: עכבר נוהג לגנוב ולהניח בחוץ, אך אם לא היה לו חור להניח בו - לא היה גונב; נ.ש.).
הטיעונים לעונש יישמעו במועד אחר. כעת, אגב, צפויה גם ועדת האתיקה של מחוז תל אביב בלשכת עורכי הדין, להחליט האם להשעות את רישיון עריכת הדין של מכנס נוכח ההרשעה.
ת.פ. 40001/03 מדינת ישראל נ' ידין מכנס