"הפערים החברתיים גדלו בשנים האחרונות בכל תחומי השירותים
- החינוך, הבריאות והרווחה - בעקבות צמצום חלקה של הממשלה במימון השירותים והעברת נטל המימון של השירותים אל המשפחות", כך קובע מחקר מרכז טאוב למדיניות חברתית.
הדוח קובע כי השחיקה בתקציבי המדינה לשירותי הבריאות והרחבת מסגרות הבריאות הפרטיות, הביאו לשינוי חד בהרכב המימון של מערכת הבריאות. ההוצאה הפרטית על שירותי רפואה מסך ההוצאה הלאומית לבריאות, עלתה מ-26% ב-1995 ל-31% ב-2003.
השינויים בדפוסי המימון הביאו להרעה מסוימת בשביעות הרצון של האוכלוסיה ממערכת הבריאות, אך חמור מכך, מזהיר מרכז טאוב, השינויים במימון עשויים לגרום להרעה בבריאות האוכלוסיות החלשות. כ-50% משני החמישונים התחתונים אינם מבוטחים בביטוח פרטי לעומת 20% בשני החמישונים העליונים.
לדעת חוקרי מרכז טאוב, הגידול בביטוחים המשלימים ובהשתתפויות בתשלומי הבריאות פגע בשוויוניות. גם התשלומים וגם פרמיות הביטוח הם רגרסביים. חובת התשלום על שימוש בשירותי הבריאות מביאה לוויתור על טיפול רפואי בעיקר בקרב קבוצות חלשות - כמעט רבע מהזקוקים לתרופות במרשם רופא ויתרו על התרופות ו-50%, שאין להם ביטוח בריאות משלים, מוותרים עליו בגלל קשיים כלכליים.
עוד מתריעים חוקרי מרכז טאוב מפני הפגיעה בציבור בתחום בריאות הנפש, כתוצאה מכך שטרם הושלמה החלת הרפורמות. מסתבר כי הרפורמה בשירותי בריאות הנפש, המיועדת לצמצם את הטיפול האשפוזי ולהדגיש את הטיפול הקהילתי מתקדמת בעצלתיים, למרות שהושגו הישגים חשובים בעניין, כמו ירידה במספר החולים ובאחוז החולים הנשארים באשפוז מעל שנה.
בתחום אחר - שירותי הרווחה האישיים - מדגישים חוקרי המרכז, כי שירותי הרווחה האישיים מתאפיינים באי-שוויון בהיקף וברמת השירותים הניתנים ביישובים שונים, עקב הבדלים ברמות ההשתתפות התקציבית הממשלתית והמקומית והיקפים שונים של פעילות של ארגונים שונים (ציבוריים, וולונטריים ופרטיים-עסקיים).
עדויות רבות מצביעות על ירידה כלל-ארצית בהשתתפות של הרשות המקומית והיא ניכרת במיוחד ביישובים החלשים מבחינה כלכלית וחברתית (יישובים ערביים ויישובים יהודיים הממוקמים בעיקר בפריפריה). מחלקות רווחה רבות מדווחות על ירידה בתקציבים העומדים לרשותן, המאלצת אותן לצמצם בשירותים המסופקים לאוכלוסיות שונות.