המחלקה לעניינים בינלאומיים בפרקליטות המדינה הגישה (ד', 5.1.05) לבית המשפט המחוזי בירושלים, בשמו של היועץ המשפטי לממשלה, מני מזוז, בקשה להכריז על זאב רוזנשטיין כ"בר הסגרה" לארה"ב. הבקשה הוגשה לאחר ששרת המשפטים, ציפי לבני, אישרה את הגשתה, בתום בחינת בקשת ההסגרה שהעביר משרד המשפטים האמריקני.
במקביל, ביקשה המדינה לעצור את רוזנשטיין עד תום הליכי ההסגרה נגדו. לטענתה, "רוזנשטיין יוצא את הארץ לעיתים תכופות והוא בעל עסקים בחו"ל, דבר המגביר את סכנת ההימלטות שלו מהארץ. דבר נוסף המגביר את סכנת ההימלטות שלו הוא הסיכוי לשיבוש הליכי משפט".
גם העובדה שמדובר בפעילות עבריינית נרחבת שעניינה סחר בכמויות גדולות של סמים מסוכנים, ממנה עשו לכאורה רוזנשטיין ושותפיו "סכומי כסף נכבדים" והעובדה שאם יורשע בארה"ב, הוא צפוי לרצות עונש מאסר ארוך, "עלולות להוות מניע רציני להימלטותו מהדין".
שופט בית המשפט המחוזי, משה דרורי, קיים הבוקר (ה') דיון ראשון בבקשת המעצר והאריכו עד לסוף החודש. פרקליטו של רוזנשטיין, עו"ד מוטי כץ, טען בדיון כי המדינה מסתירה ראיות ועדויות של מעורבים אחרים בפרשה, ובהן עדותם של צביקה פוגל ופיני בן-דוד, שהיו יוזמי עסקאות הסמים והמובילים, וכן את ההסכמים שנעשו עם עדי המדינה בפרשה, האחים ברוך ואלן דדוש.
עו"ד כץ ביקש מבית המשפט להורות למדינה למסור לו את "מלוא הראיות המרכזיות שיש בפרשה כדי שנוכל להתכונן כראוי לדיון". הוא הוסיף, כי "יש לכך השפעה הן על עצם המעצר והן על עצם בקשת ההסגרה עצמה".
השופט משה דרורי הורה לפרקליטות לנמק מה הנזק שייגרם ממסירת כל מסמך ומסמך וקבע את המשך הדיון לעוד 3 שבועות.
האם הראיות היו מספיקות להעמידו לדין בישראל? כדי שבית המשפט ייענה לבקשה להכריז על רוזנשטיין כ"בר הסגרה", על הפרקליטות יהיה להוכיח כי ישנן ראיות שהיו מספיקות להעמידו לדין בישראל בעבירות בהן הוא מואשם בארה"ב. תהא החלטת בית המשפט המחוזי אשר תהא, על ההחלטה יוגש ערעור לבית המשפט העליון, בין אם על-ידי רוזנשטיין או הפרקליטות. אם יוכרז לבסוף רוזנשטיין כ"בר הסגרה", תצטרך השרה לבני לאשר את ההסגרה.
על-פניו, מדובר בהליך פשוט יחסית מבחינה טכנית, אולם הוא עשוי לארוך זמן רב - כמה חודשים לפחות. חוק ההסגרה, שתוקן בשנת 2001 בעקבות המקרה של סמואל שיינביין, קובע כי המדינה רשאית להסגיר אזרח ישראלי אם המטרה היא להעמידו לדין במדינה אליה יוסגר ואם זו מתחייבת להעבירו בחזרה לישראל כדי לשאת בה את העונש שייגזר עליו. כן קובע החוק, כי עבריינים יוסגרו רק למדינות עימן יש לישראל הסכם הסגרה הדדי, כמו שקיים בין ישראל וארה"ב.
נזכיר, כי לצערה של המשטרה, גם אם יוסגר רוזנשטיין לארה"ב, הוא יירצה בישראל את העונש שייגזר עליו. העונש המקסימלי הצפוי לו, אגב, הוא 20 שנות מאסר. במשטרה ובשב"ס היו שמחים לראות את רוזנשטיין מרצה את מאסרו בארה"ב, אולם החוק הישראלי אינו מאפשר זאת.
1.4 מיליון טבליות אקסטזי בבקשה להכריז על רוזנשטיין כ"בר הסגרה", טוענת עו"ד עירית קאהן, מנהלת המחלקה לעניינים בינ"ל, כי "מחקירת הרשויות האמריקניות עולה, כי החל בקיץ 1999 ועד נובמבר 2001, חברי הרשת, ובכללם רוזנשטיין, שלחו לניו יורק מספר משלוחים ובהם סך של כ-1.425 מיליון טבליות של סם מסוג אקסטזי. לאחר הגעת הסם לניו יורק, הפיצו אותו חברי הרשת. עד היום, הורשעו ארבעה מחברי הרשת, בארה"ב, בגין חלקם בפרשה.
באמצע חודש דצמבר הגיש חבר מושבעים גדול במחוז הדרומי של מדינת פלורידה, כתב אישום נגד רוזנשטיין, לאחר שבחן את הראיות בתיק ומצא שיש יסוד להאמין שהוא ביצע את העבירות המיוחסות לו. על יסוד כתב אישום זה, הוציא השופט המחוזי בפלורידה, סטיבן בראון, צו מעצר נגד רוזנשטיין.
חומר הראיות נגד רוזנשטיין כולל תצהיריהם של שלושה משותפיו ושל שותף נוסף לקשר (האחים ברוך ואלן דדוש, מוטי כהן ודוד רואש) וכן תצהירים של אנשי ה-DEA ושוטרי משטרת ניו-יורק, תמלילי שיחות טלפון ודוח בדיקת הסם של המעבדה לזיהוי פלילי בארה"ב.
3 עסקאות של סחר באקסטזי בבקשת ההסגרה האמריקנית נטען, כי בסביבות קיץ 1999 פנה צביקה פוגל לברוך דדוש [ברוך ואלן דדוש הם שני עדי המדינה שהוסגרו לארה"ב; נ.ש.] בהצעה לעסקת סמים בין פוגל לבין דדוש ורוזנשטיין. פוגל אמר לו, שהסם יוסלק בתוך מכונית שתישלח לארה"ב. דדוש, שהיה שותפו של רוזנשטיין, מסר לו את פרטי העסקה. השניים נאשמים שמימנו באותה עסקה את רכישתם והעברתם של 32,500 טבליות של הסם, מתוך סך של 135,000 טבליות, שיובאו לארה"ב. לאחר כחודשיים, מסר פוגל לדדוש את רווחי העסקה, אותם חילק עם רוזנשטיין.
העסקה השנייה, כך נטען, בוצעה בסתיו 1999, אז שב ופנה פוגל לדדוש, הפעם בקשר לייבוא סמים לארה"ב שיוחבאו בתוך פסולת נחושת וחלקי מחשבים. דדוש העביר את המידע לרוזנשטיין, שנתן לו כ-50,000 דולר עבור חלקו במשלוח, שהסתכם ב-50,000 טבליות. דדוש עצמו רכש אף הוא 50,000 טבליות, מתוך כ-300,000 שהיו במשלוח שיצא מגרמניה. באפריל 2000 נסע ברוך דדוש לארה"ב יחד עם אחיו, אלן דדוש, כדי לתאם את הפצת הסם. עם הגעתם, נמנעה כניסתו של ברוך לארה"ב ואלן נשאר שם לבדו, על-מנת לפקח על הפצת הסם בארה"ב. בסופו של דבר, הופץ הסם בארה"ב. פוגל מסר לברוך דדוש בישראל את חלקו ואת החלק של רוזנשטיין ברווחי העסקה.
העסקה השלישית, כך נטען, היתה הגדולה ביותר וכללה 850,000 טבליות אקסטזי, שהוברחו לארה"ב בשתי עסקאות שונות בתחילת שנת 2001, גם הפעם בפסולת נחושת ובחלקי מחשבים. הסם אוחסן בדירה ששכרו דוד רואש וישראל אשכנזי, אולם דדוש ורוזנשטיין נתקלו בבעיות בהפצתו. חברו של האחרון, שם טוב מכתבי, ביקש ממוטי כהן את עזרתו בהפצה, ואכן כהן העביר לו פרטי קונים פוטנציאליים, שרואש ואשכנזי ביצעו עימם את העסקאות.
במסגרת אחת העסקאות, מסר כהן למכתבי את שמו של חואן קרלוס, קונה פוטנציאלי לסם במיאמי. כהן לא ידע באותה עת, שקרלוס שימש כמודיע משטרתי, והוא שהביא לתפיסת הסם בדירה בניו יורק ביולי 2001.
ב"ש 4023/05, 4024/05 מדינת ישראל נ' זאב רוזנשטיין