בית משפט השלום בתל אביב גזר היום (ד', 5.1.05) שנת מאסר בפועל ו-8 חודשי מאסר על-תנאי על קשיש בן 85, שהורשע על-פי הודאתו בביצוע 4 עבירות של מעשים מגונים בילדים כבני 11 וכן בעבירות של איומים והטרדת עד.
לקשיש, ניצול שואה המתגורר בבית אבות במרכז הארץ, אין עבר פלילי ובשל הודאתו "נחסכה" עדות הקטינים בבית המשפט. הוא שימש כמתנדב בבית ספר יסודי, ונהג לסייע לתלמידים במהלך השיעורים בבית הספר ולהזמין אותם לבלות בדירתו בבית האבות לאחר שעות הלימודים.
פיתה את התלמידים בממתקים ומתנות לאחר שהנאשם פיתה את התלמידים בממתקים ומתנות, הראה להם תמונות אירוטיות והציץ באיבר מינם דרך חלון השירותים בדירתו, נהג הנאשם לבצע בתלמידים מעשים מגונים. כך למשל, הוא ליטף את רגליו, בטנו ואיבר מינו של ילד בכיתה ו' מעל הבגדים. בהזדמנות אחרת, כאשר בא אותו ילד עם שני חבריו, הוא חיבק אותם, הושיבם על כסאות, עבר ביניהם כשהוא יושב עם כל אחד מהם על כסאו וביצע בהם מעשים מגונים.
במקרה אחר, במהלך שיעור בכיתה, הנאשם התיישב לצד הילד באמתלה לימודית, ליטף את רגלו ואת איבר מינו, אמר לו "אני רוצה אותך" וביקשו לבוא לבדו לדירתו. כשראה את הילד ואת חברו ברחוב, הוא איים עליהם באומרו: "מה עשיתם לי דחפתם אותי עמוק עמוק לבור, אתם תשלמו על זה".
במקרה נוסף, הנאשם הכניס את ידו לתוך מכנסיו של אחד הילדים, מישש את איבר מינו ואת אשכיו, ולמרות שהילד אמר לו שזה לא נעים לו, המשיך הנאשם במעשיו ואמר לילד: "אני רוצה אותך".
השופט: "מדובר בעבירות חמורות שבוצעו בנסיבות מקוממות וקשות" השופט גלעד נויטל כתב בגזר הדין, כי "בנוסף לעצם חומרת העבירות שביצע הנאשם, ישנן נסיבות לחומרא במעשיו": פער הגילאים (מדובר בתלמידים בני 11-12), העובדה שלא מדובר במעידה חד-פעמית, העובדה שבשני אישומים מישש הנאשם איברי מין מתחת לבגדים.
השופט נויטל ציין גם את העובדה ש"הנאשם ניצל במעשיו את האמון שנתנו בו התלמידים כמי שהתנדב בבית הספר ונהג לסייע לתלמידים במהלך השיעורים בבית הספר", ובכך "הפך את בית הספר ממקום מוגן, מגן ונקי מפגע, שאמור לספק חינוך לתלמידים, לזירה לסיפוק יצריו המיניים". הוא הדגיש, כי "כל אחת מהעבירות של מעשה מגונה שביצע הנאשם היא עבירה מסוג פשע, שהמחוקק קבע בצידה עונש מחמיר של עד 7 שנות מאסר".
סניגורו של הנאשם, עו"ד קובי מרגולוב, ציין בשלב הטיעונים לעונש, כי מדובר בניצול שואה שיש לתת לו לסיים את ימיו האחרונים בביתו ולא בכלא. הנאשם הציג מכתבי הוקרה רבים מבית ספר והמתנ"ס שבהם התנדב. הוא הביע בושה וצער גדולים על מעשיו, וכן חוסר כוחות פיזיים ונפשיים לשאת בעונש מאסר בפועל ושיתף במחשבות אובדניות. הסניגור ציין עוד, כי הנאשם מקפיד כיום להימנע מכל מגע עם ילדים וממשיך בעבודה ההתנדבותית בבית החולים, וכי הערכתה של קצינת המבחן היא, שההליך הפלילי גרם לרמת פחד והרתעה גבוהה אצלו, ויש בכך כדי להפחית מאוד את הסיכון להישנות העבירות.
השופט: לא ניתן לאמוד את הנזק שנגרם לקטינים השופט גלעד נויטל כתב בגזר הדין, כי "לא ניתן לאמוד את הנזק העתידי למתלוננים הקטינים כתוצאה ממעשיו של הנאשם". הוא הוסיף, כי "העונש שיטיל בית המשפט על הנאשם צריך הן לבטא תגמול וסלידה שחשה החברה כלפי העבירות שביצע הנאשם בנסיבות ביצוען כאמור, והן להעביר מסר ענישתי חד-משמעי שיהא בו כדי להרתיע את הנאשם ואחרים שכמותו מלבצע מעשים מגונים בקטינים".
לבסוף גזר עליו, כאמור, 12 חודשי מאסר בפועל, 8 חודשי מאסר על-תנאי למשך 3 שנים, וכן חייבו לשלם פיצוי בסך 2,000 ש"ח לכל אחד מארבעת הילדים המתלוננים.
ת.פ. 4349/04 מדינת ישראל נ' פלוני