לבית המשפט העליון בירושלים הוגש (ביום 9.1.05), ערעור על פסק דינו של השופט האשם חאט'יב מבית המשפט לעניינים מנהליים בנצרת. המערערים, דוד שי, נכה צהל 100% ואשתו, באמצעות עו"ד יואב ביין, ליאורה ביין - אלון וחגי טל ממשרד פרופ' ביין ושות', מעלים בערעור זה שאלה עקרונית הנוגעת לתחולת הפטור מארנונה לפי סע' 6א' לחוק הרשויות המקומיות (פטור חיילים, נפגעי מלחמה ושוטרים מארנונה), התשי"ג-1953.
מדובר בשאלה שתהיה לה השפעה על שיקום כלל נכי כוחות הבטחון. המערערים טוענים, כי אם יינתן הפטור, סיכויהם להשתקם ייטב וכך יוכלו בסופו של דבר להיכנס גם למעגל משלמי הארונה.
לטענת המערערים, באמצעות עו"ד ממשרד פרופ' ביין ושות', הפטור שבסעיף זה חל על כל בנין שאינו משמש לדירת מגורים בלבד.
כלומר, הן על בנין המשמש לעסק בלבד, והן על בנין שהשימוש בו מעורב מגורים ועסקים (במאוחד). לטענתם, החלטת בית משפט קמא לפיה הפטור חל רק על נכסים מעורבים (מגורים ועסקי) ולא על נכסים שהם רק למטרה עסקית, אינה עולה בקנה אחד עם לשונו הפשוטה של החוק, אשר יש בו הגדרה שיורית. כלומר: כל מה שלא דירת מגורים בלבד.
המערערים טוענים עוד, כי בעניין זה יש החלטות סותרות של בתי המשפט בערכאות הנמוכות, ולכן על בית המשפט העליון להכריע ולקבוע הלכה מחייבת בעניין. כך גם, לטענתם, ימנע חוסר השיוויון שקיים כיום בין נכים, תושבי רשויות שונות.
לטענת המערערים, מטרת הסעיף היא לעודד נכים לעבוד, כאשר אלו שאינם משלמים מקדמות למס הכנסה יזכו בתחילה לפטור, ולאחר שיכנסו למעגל העסקים אף יוכלו להצטרף למעגל משלמי הארנונה.
לפיכך, טוענים הם, תכליתו של הסעיף היא לעודד ולשקם את הנכים של מערכות הביטחון אשר שירתו את המדינה, ושנפגעו במהלך שירותם הן מבחינה כלכלית והן מבחינה נפשית, בכלל זה שוטרים חיילים ונפגעי מלחמה. הסעיף, ממשיכים הם, נועד לעודד נכים נזקקים שהכנסתם נמוכה להיכנס למעגל העבודה באמצעות הפעלת עסק.
לטענת המערערים, כותרת הסעיף בחוק, היא "בתי עסק". לכן, גם בשל כך ברור שהפטור כוון גם לנכסים המשמשים לבתי עסק בלבד ולא רק לנכסים שבהם יש שימוש מעורב. לטענתם, אם היתה כוונת המחוקק לצמצם את תחולת הפטור רק לנכס מעורב, היה בוודאי מציין זאת במפורש.
עוד טוענים הם כי סעיף 3 לחוק, מדבר רק על רשימת זכאים והוא אינו מתיחס לשימוש בנכס, ולכן לא ניתן ללמוד ממנו לעניין סעיף 6 לחוק כפי שקבע בית המשפט קמא, כאילו יש בו כדי לצמצם את תחולת הסעיף. לטענת המערערים, גם הגדרת "בנין" בפקודת העיריות מתייחסת לבנין המשמש לעסקים ופרשנות בית משפט קמא, מצמצת את המושג ללא כל עיגון וזאת רק בהתיחס לפטור לנכי כוחות הבטחון.
לטענתם פרשנות הסעיף כפי שמוצעת על ידם, יש בה גם הגיון מוסרי ולפיו יש לעודד את הנכים אשר תרמו מעצמם ומגופם לשורות המדינה. לטענתם, העובדה שהפטור בנוגע לדירת מגורים בסעיף אחר בחוק, מוגבל לדירה בגודל מסוים, אינה תומכת בגישת בית המשפט קמא.
לטענת המערערים, פסק דינו של כב' בית המשפט בנצרת אינו נתמך בלשון החוק, והוא אף נוגד תכלית החוק ולכן על הערעור להתקבל.
עצם העובדה שנכה מפעיל את עסקו מתוך דירתו, טוענים הם, אינה קובעת את רווחיות העסק, במיוחד היום כאשר ניתן לעשות כן בנקל בעסקים רבים.
לטענתם, העניין העקרוני משפיע על כלל הנכים יוצאי כוחות הבטחון והגיע הזמן שבית המשפט יתן דברו, כאשר גופים רבים העוסקים בענין הנכים הם בעלי אינטרס שהערעור יתקבל. קבלת הערעור כך טוענים הם מיטיבה בסופו של דבר גם עם הרשויות המקומיות ותקציבן, ולכן גם להן יש למעשה אינטרס שתקבע הלכה כמבוקש על-ידי המערערים.
לטענת המערערים, ברשויות כמו רמת גן ותל אביב ניתן הפטור לבתי עסק הזכאים לפי החוק. לפיכך יש מקום כי בית המשפט העליון יקבע הלכה המחייבת את כלל הרשויות בענין.
עע"ם 295/05 דוד שי עירית נצרת עלית