פרקליט המדינה, ערן שנדר, הודיע הערב (ב', 17.1.05) כי החליט לסגור את תיק החקירה נגד השר לשעבר יוסף פריצקי משינוי, שניסה 'לתפור תיק' לחברו לסיעה אברהם פורז, וכן את התיקים של יתר המעורבים בארבע הפרשיות השונות שנקשרו בנושא, מחוסר ראיות מספיקות.
שנדר ציין, כי אין בהחלטתו "כדי לגרוע מהחומרה הציבורית של התנהלותם של חלק מהמעורבים בפרשה. יש טעם לפגם, אף שהדבר אינו עולה לכדי ביצוע עבירה פלילית, בעצם פרסום הקלטת, על-ידי אישים בעלי אינטרסים שהיה להם עניין להכפיש את שמו ח"כ פריצקי, בשל החלטה מקצועית שקיבל כשר התשתיות".
את עיקר דבריו כיוון להתנהלותו של פריצקי, ש"פעל בדרכים עקלקלות כשהוא מתחקה אחרי חברו למפלגה תוך שהוא מסיג את גבולן של הרשויות המוסמכות". לדברי שנדר, "פעילות זו לא רק שאינה מקדמת את שלטון החוק, אלא יש בה כדי להכשיל ולפגום בפעולות חקירה ככל שאלו היו נדרשות, ומעלה חשד שמא מגמת התנהלותו היתה אך כדי לפגוע בחברו למפלגה ולא דאגה לשלטון החוק". אם פריצקי חשד באמת בפורז, אמר שנדר, היה עליו - בין היתר בשל מעמדו הציבורי - לפנות לרשויות אכיפת החוק ולא לשכור חוקר פרטי.
פריצקי בירך הערב על החלטתו של שנדר, והביע צער על ש"דמו נשפך לשווא". כי מלכתחילה ידע שהוא קורבן וכי הוא מצפה להתנצלות מעמיתיו בשינוי ש"מיהרו לשפוך את דמו". בתוך כך, הודיעה היום הסיעה ליו"ר ועדת הכנסת על פרישתו של פריצקי מסיעת שינוי [
ראו ידיעה נפרדת]. בסיעה הסבירו, כי ההחלטה התקבלה לאחר שפריצקי תמך במינוי אלי ישי ליו"ר האופוזיציה, וכן בהקמת ממשלת האחדות ובעד התקציב, בניגוד לעמדת הסיעה.
פרשת פריצקי-אשל בשנת 2002, נוצר קשר בין ח"כ פריצקי והחוקר הפרטי יעקב אשל, שהקליט חלק מהשיחות בין השניים. המשטרה תפסה שלוש קלטות, שהאמור בהן תאם את גרסתו של פריצקי, שהציג את מטרת הקשר כ"חשיפת מעשי השחיתות של ח"כ אברהם פורז". שנדר מציין עם זאת, כי "ניתן לקבוע כי הרקע לדברים היה סכסוך חריף, שנתגלע בין ח"כ יוסף פריצקי לבין ח"כ אברהם פורז, שניהם חברי כנסת מטעם מפלגת 'שינוי', על רקע בחירות פנימיות, שהתקיימו בחודש דצמבר 2002".
בשלב מסויים, נקשרו לעניין גם מספר חברים מוועד עובדי חברת החשמל, שהיו מעוניינים לפגוע בפורז, כחלק מהמאבק על זכות עובדי החברה לקבל חשמל חינם, שח"כ פורז רצה לבטל. החוקר אשל מכר את הקלטות לאחד מחברי הוועד, שהעביר אותן לפיקדון אצל שלמה אברמוביץ', שעבד באותה עת כאיש יחסי ציבור של ועד העובדים. עד לחשיפת הפרשה לא נעשה שימוש בקלטות וכפי שקובע שנדר, "לא נמצאו כל ראיות לאיומים או סחיטה כלפי ח"כ פורז בגין האמור בקלטות". לדבריו, בחינת הקלטות הביאה אותו למסקנה שאין "תשתית ראייתית להעמידם לדין".
שנדר בחן את מה שאמר פריצקי לחוקר אשל: "פעם חשבתי להפיל אותו [את פורז] בפח. אני עוד אעשה לו את זה", באספקט של עבירות כמו בידוי ראיות וקשירת קשר לביצוע פשע, אך מצא כאמור כי אין תשתית ראייתית להעמיד את השניים לדין.
"אכן", קבע שנדר, "פריצקי והחוקר הפרטי העלו את האפשרות לנסות לרקום סיפור מעשה, שיביא את ח"כ פורז להעביר החלטה בועדת הכלכלה של הכנסת באופן חריג; ואולם, השניים לא דיברו ביניהם לבדות ראיות, שיציגו את ח"כ פורז כמי שפעל באופן לא לגיטימי. ככל שהתוכנית היתה מתממשת וח"כ פורז לא היה עומד בפיתוי, הדבר היה משקף התנהגות בלתי תקינה... יתר על כן, אין בנמצא ראיות המלמדות, כי השניים סיכמו ביניהם לפעול למימושה של התוכנית".
המכרז לרכישת גז טבעי בינתיים, מונה פריצקי לשר התשתיות ומתוקף תפקידו היה הממונה על חברת החשמל. פריצקי התנגד לזכייתה של חברת G.M.E, המצויה בשליטה חלקית של יוסי מימן וקבוצת מרחב וכן גורמים מצריים, במכרז הממשלתי לרכישת גז טבעי, והצהיר כי הוא מעדיף את החברה האחרת – בריטיש גז.
פריצקי החליט שלא להאריך את כהונתו של יו"ר הדירקטוריון של חברת החשמל, אלי לנדאו, משום שהוא תומך בניהול מו"מ עם G.M.E. למרות זאת, הדירקטוריון אישר הסכם עקרונות עימה. באמצע יוני 2004 מכר שלמה אברמוביץ', שבינתיים הפסיק לייצג את ועד העובדים, את הקלטות לחוקר הפרטי מאיר פלבסקי, שפנה לערוץ 1, ששידר אותן. פלבסקי הועסק באותה תקופה על-ידי יוסי מימן בתיאום עם אישים נוספים הקשורים לחברת G.M.E – שבתאי שביט ונמרוד נוביק, שאף נפגשו עימו. נוביק התנגד להעסקתו של חוקר פרטי.
מימן דחף ושילם עבור העסקתו של מאיר פלבסקי למרות שמימן הכחיש זאת, קבע שנדר, "ניתן לקבוע כי הקלטות נרכשו על-ידי מאיר פלבסקי, מכספים שקיבל מיוסי מימן ובהקשר להעסקתו על ידיו. המעורבים בפרשה - יוסי מימן, שבתי שביט, מאיר פלבסקי ואחרים, העידו שפלבסקי הועסק בעיקר כדי להתחקות אחר מניעיו של פריצקי בהחלטתו לתמוך דווקא בבריטיש גז, למרות ש-G.M.E זכתה במכרז, והאם יש בה שיקולים זרים.
לטענתם, רכש פלבסקי את הקלטות מיוזמתו, והם היו "אדישים" להצעתו של פלבסקי לפרסמם. מימן טען, כי לא שיער שפרסום הקלטות יביא בסופו של דבר להדחתו של פריצקי מלכהן כשר התשתיות. בעניין זה קבע שנדר, כי "לא נמצאו ראיות שצידודו של מאן דהוא בחברה זו או אחרת נבע משיקולים שאינם עניינים... לא הופעלו איומים או לחץ בלתי לגיטימי, על-ידי פריצקי או אחרים, על חברי דירקטוריון חברת החשמל".
אין ראיות שאלי לנדאו עמד מאחורי פרסום הקלטת יום לאחר שהודיע פריצקי כי אינו מאריך את כהונתו של לנדאו, פורסמה הקלטת בערוץ 1 על-ידי אילה חסון ובן-ציון ציטרין. על-כך אומר שנדר, כי "נבחן הקשר של אלי לנדאו להעסקתו של פלבסקי, אך לא נמצאו לכך ראיות מספיקות. כמו כן, לא ניתן לקבוע שפרסום הקלטות נועד להוות איום או לחץ על שר התשתיות פריצקי, להאריך את כהונתו של לנדאו".
שנדר מוסיף, כי "לא נמצאו ראיות המצביעות כי אלי לנדאו תמך בהתקשרות עם חברת G.M.E מטעמים פסולים, בשל קשרים אישיים בינו לבין יוסי מימן מבעלי החברה... ניתן לקבוע כי מאיר פלבסקי שהעביר את הקלטות לתקשורת פעל מטעם יוסי מימן והאחרים, ברם, לא ניתן לקבוע כי אלו הורו לפעול בדרך זו".
שנדר מדגיש, כי "לא נמצאו ראיות לכך ששר התשתיות דאז אויים או נסחט בהקשר לתמיכתו בחברה הבריטית. פריצקי נשאל ביחס לקיומם של איומים והכחיש".
פרשת בוריס קרסני בפרשת נוספת שנחקרה, עלה החשד שבוריס קרסני, ששימש כיועץ של קבוצת מרחב בכל הקשור לענף הגז, איים על פריצקי. לטענת פריצקי, קרסני אמר לו באחת השיחות שהוא עוד "עלול לחטוף כדור בראש". פריצקי עצמו העיד, כי לא ייחס לכך חשיבות. הוא אמנם סיפר על כך לקב"ט המשרד, אך ביקש ממנו שלא יפעל בעניין.
לאחר בחינת גרסת המעורבים, קבע שנדר ש"קשה יהיה לראות באמירה זו משום איום. לא רק שפריצקי לא חש מאויים בשל הדברים, אלא, שלא ניתן לשלול את גרסתו של קרסני, כי במסגרת ניסיונותיו לשכנע את פריצקי, שלא לתמוך בחברה הבריטית הקשורה לפלשתינים, הזהיר אותו מפני האפשרות שהם יפגעו בו".
פרשת עו"ד אילן שביט פרשה נוספת שנחקרה בהקשר לח"כ פריצקי הינה חשד, לפיו עו"ד אילן שביט (שטריקס), שותף בכיר במשרד חיים צדוק ושות', ניסה לשחד את השר פריצקי באמצעות נהגו רפי שחורי, שהיה היוזם לקשר הפסול, בקשר לחוות גז בשטח השיפוט של קריית אתא.
החשד היה לעבירה של תיווך בשוחד מצידם של עו"ד שביט ורפי שחורי. עם זאת, שנדר הסיק ש"אין תשתית ראייתית מספקת להעמידם לדין פלילי. באשר לח"כ פריצקי, לא נמצאו ראיות הקושרות אותו לקשר שהחל להיווצר בין השניים".
