יו"ר הכשרת הישוב החזקות ביטוח, רון וייסברג, מציע להפוך את כל הקרנות והקופות הבנקאיות הקיימות לסגורות בפני עמיתים חדשים, כל עוד הן בבעלות הבנקים. תנועת עמיתים תאופשר רק בכיוון יציאה מקרנות אלה ומעבר לקרנות אחרות.
המלצה זו ניתנת ליישום מיידי ותוצאותיה יגרמו להיווצרות דינמיקת שוק שתגרום לפיזור רחב של הקרנות והקופות בשוק ההון תוך שיפור משמעותי באיכות המוצר לצרכן. הצעה זו של וייסברג היא אחת משלוש הצעות אותן העלה במכתב ששלח לשר האוצר לקראת יישום המלצות ועדת בכר.
במסגרת הצעה זו,יחליטו הבנקים מה ברצונם לעשות עם הקופות והקרנות. חלקן יבקשו למכרן וחלקם יעדיפו לשמר את בעלותם למרות היותן סגורות. הצרכן ייהנה מאוד ממצב זה משום העניין המובנה שיהיה לקרן הסגורה, בשימור לקוחותיה תוך שדרוג השרות והתוצאות תוך מזעור הסיכון.
מנגד, תישאפנה המערכות החוץ בנקאיות, לשכנע את הצרכן לעבור אליהן וכך ייווצר לטובת הלקוח, תהליך מובנה של שיפור תעשיית הקרנות והקופות, גיוון, פיזור ושדרוג האיכויות. תיווצרנה חלופות הדרגתיות לניהול הבנקים. תיווצר זרימה הדרגתית של כספים אל מחוץ למערכת הבנקאית ותיווצר צבירה מוגברת בגופים החוץ בנקאיים קיימים וחדשים שיקומו.
הצעה נוספת של וייסברג לאוצר היא ההמלצה להפוך את הבנקים לבורסה (עושי שוק) למוצרי ביטוח. תיאורטית, אומר וייסברג, מכירת מוצרי ביטוח על-ידי הבנקים רצויה לצורך העמקת החדירה לשוק, תוך הגברת מודעותם של משקי הבית למוצרי הביטוח שיגבו אותם.
עקרונית, תומך וייסברג בהמלצת הועדה בתחום זה אך מסתייג נחרצות מאופי דרכי המכירה, משום שמכירת מוצרי ביטוח על-ידי הבנקים, תגביר את הריכוזיות, את התלות ואת העלות תוך סיכון פרנסתם של 5000 סוכני ביטוח שתפקידם במשק הביטוח, הוכח כחשוב ומרכזי.
לגבי העמלה שיגבו הבנקים, בדומה לבורסה, זו תיגבה כעושה שוק על פעולה מתבצעת. היא תהיה אחידה, מוסכמת, גלויה וצנועה במסגרת ההגיון הכלכלי המתבקש ללא יכולת העדפה. כך לא תהיה משמעות למינוח העמלה שתשולם ולא תיוחס חשיבות מי משלמה, משום שבסופו של דבר, הצרכן הוא הנושא בעול התשלום.
בנושא ההפרדה בין סוכן משווק לבין יועץ ממליץ וייסברג להשאיר את המצב הקיים על כנוולא להפריד טכנית בין המשווק ליועץ. כוונת הדוח הבסיסית היא פתרון נושא השיווק על ידי הבנקים, אומר וייסברג, אלא שההמלצות שעלו בדו"ח תפגענה בסוכני הביטוח, תפגענה אנושות בענף הביטוח כולו ותבאנה להגברת הריכוזיות וחיזוק שליטתן של החברות הגדולות באופן מובנה.
ויסברג מציין כי המלצותיו לשיפור ושדרוג הדוח, הן ברמה המעשית של חתירה לתוצאות המבוקשות בדוח, תוך הימנעות מיצירת כשלים מבניים חדשים והעברת נכסי הציבור מהבנקים הגדולים לחברות הביטוח הגדולות, פגיעה בכושר התחרות של שוק ההון, פגיעה בגמישותו ויכולת התפתחותו ובעיקר, פגיעה בצרכן הסופי.
