עצרת האו"ם התכנסה לישיבה מיוחדת, לציון 60 שנה לשחרור מחנות ההשמדה. מזכ"ל האו"ם, קופי אנאן, פתח את העצרת בנאום מטעמו. "איך יכול היה להיות דבר זוועתי כזה, במרכז אירופה, אמר", אזור שהיה מקור תרבות. הוא ציין, כי השואה אירעה במידה רבה בגלל אנטישמיות. "העולם נכשל במניעת השמדת עם", אמר.
אנאן ציין בנאומו, כי המחנות לא היו רק מחנות ריכוז. המחנות היו המסגרת להשמדת עם שלם. הטרגדיה של העם היהודי היתה מיוחדת, כי הגרמנים ניסו להשמיד תרבות שלמה. איך היה יכול להיות רשע כזה במדינה כה תרבותית?, שאל.
עלינו להגן על הקורבנות, אמר, כדי שדבר כזה לעולם לא יישנה. מעל הכל, אמר אנאן, "היום הוא יום ביקורת, לא רק על הקורבנות שהעולם נטש אותם, אלא גם לקורבנות של ההווה ועתיד. זהו יום להסתכל להם בעיניים ולומר להם: בעניין שלכם, לפחות, אסור לנו להיכשל".
אחריו הוזמן לנאום חתן פרס נובל לשלום, אלי ויזל, בעצמו ניצול שואה. ויזל נשא נאום מרגש, ובסוף דבריו מחה דימעה. "כל היהודים היו קורבנות – פעם ראשונה בהיסטוריה שעצם הקיום היה פשע", אמר. "ילדים יהודים הלכו למותם עוד לפני שנולדו. הנאצים רצו עולם חדש נטול יהודים, הם הקימו מפעלים אפלים למוות. זהו הפיתרון הסופי שלהם – הרוצחים באו לרצוח, הקורבנות באו למות".
ויזל המשיך ואמר: "תמיד נזכור את הצבאות שבאו לשחרר את הארצות, ואת החיילים שהגיעו לשחרר את המחנות. אך זה היה מאוחר מדי. כשהצבא האמריקני שיחרר את בוכנבאלד, לא הייתה שימחה בלבנו. היה לנו כוח רק לומר את הקדיש". הוא ציין: "60 שנה אחרי, עדיין לא מאוחר לשמוע את עדי הראייה, את סיפוריהם".
ויזל אמר, "אושוויץ היה המקום שלאבד בו פרוסת לחם היה לאבד את החיים. איך אכזריות כזו הייתה אפשרית?" שאל.
שר החוץ, סילבן שלום. הוא הנואם המרכזי במעמד זה. "סיפור הזוועה סופר בפניהם של הניצולים", אמר. השר ציטט מדבריו של הרולד הרבסט, ממשחררי מחנה בוכנוולד, שאמר: "... שמעתי קול, הסתובבתי וראיתי שלד אנושי מהלך לכיווני. הוא אמר 'תודה לאל שבאת'", ולאחר מכן ציטט מהנבואה התנ"כית, על-פיה תיאר הנביא את חזון העצמות היבשות. "העצמות הן הבית של ישראל. והעצמות יבשות, והתקווה שלהן אבודה".
שלום מזכיר בנאומו את דב שילנסקי, יוסי פלד, דוויד גרינשטיין ועוד, אשר ניצלו מהשואה והפכו לדמויות מרכזיות בנוף הישראלי, בצבא ובשלטון, את גילה אלמגור, בת לניצולי שואה ואחרים.
שלום פונה בנאומו באופן אישי לנשיא: "ישראל והעם היהודי חבים את חובם למשחררי המחנות, וכך גם כל המין האנושי". הוא ציין את החוב כלפי האומות "אשר סירבו להפנות את מבטן הצידה", את ראול ולנברג, אשר הציל אלפי יהודים וגיבורים נוספים.
בנאומו התייחס שלום למכחישי השואה, והדגיש שלוש סיבות מרכזיות בגינן יש לזכור - וללמוד את הלקח: האנטישמיות המתגברת בעולם, דה-לגיטימציה של היהודים ושל קבוצות מיעוט אחרות, והתעלמות מזכות היסוד - הזכות לחיות.
שלום קרא לאו"ם לפעול למען קהילה בינ"ל, אשר משקפת את הערכים הטובים של החברה, ולהילחם בחוסר הסובלנות כלפי אמונות שונות וכלפי אנשים ממוצא שונה. "לעולם לא נדע, אם האו"ם היה קיים אז, האם אפשר היה למנוע את השואה". הוא ציין, כי "עבור ששת המיליונים, ישראל קמה מאוחר מדי".
שלום ציין את העובדה המטרידה, כי מספר הניצולים - הולך ופוחת עם השנים, וכך - יבוא היום בו הזוועות הללו, השואה, יהפכו מזיכרון להיסטוריה. לכן, הדגיש בדבריו, אסור לשכוח, אסור לנטוש את הניצולים ולעולם לא לאפשר לזוועה כזאת להישנות.
את נאומו חתם שלום בשבועה: "כשר החוץ של ישראל, המדינה הריבונית של העם היהודי, אני עומד בפניכם, להישבע, בשם הניספים, הניצולים וכל העם היהודי - לעולם לא עוד".
מוקדם יותר ציין השר שלום בראיון לרשת ב', את חשיבות קיום הטקס דווקא באו"ם. "אנחנו חשבנו שאחרי ששים שנה לשחרור מחנות ההשמדה טוב יהיה אם הארוע הזה יצויין דווקא באו"ם, כי האו"ם עצמו, כמו מדינת ישראל הוקמו שניהם על אפר השואה, הוקמו שניהם לאחר השואה ותמיד תישאל השאלה האם השואה הזאת היתה קורית אם האו"ם עצמו היה קיים כבר קודם לכן".
עוד אמר בראיון, כי נאומו באו"ם אינו פוליטי, וכי מטרתו "לבוא לשם ולהגיד שזוועה כזאת לא תקרה יותר לעולם, אבל גם כדי שזה לא יקרה אנחנו צריכים לשמור על רק מצד האוייבים שלנו ולא רק מפני העולם אלא לשמור גם בתוכנו על אחדות פנימית, על צורך לגשר על הפערים, למנוע את הקרע בעם...".
