מליאת הכנסת אישרה (ד', 26.1.05), בקריאה שניה ושלישית, את הצעת חוק פרסום דוחות ועדות חקירה שמקימה הממשלה. הצעת החוק הממשלתית עברה ברוב של 59 קולות בעד מול 9 קולות נגד.
למרות שהחוק שאושר מטפל בכל ועדות החקירה שמקימה הממשלה, כאמור, העיתוי לחקיקתו בעת הזו הוא בעובדה שבעוד יומיים מסתיימת תקופת 30 השנה בה נקבע כי מסמכי דוח ועדת אגרנט, שחקרה את נסיבות פריצת מלחמת יום הכיפורים, ימשיכו להיות חסויים.
בחוק שאושר נקבעה הוראה מיוחדת לעניין דוח ועדת אגרנט, לפיה הדין וחשבון של ועדת אגרנט שטרם הועמד לעיון הציבור, לא יועמד לעיון, בשלב זה, והוראות והגבלות שנתנה אגרנט ימשיכו לעמוד בתוקפן (למרות שהסתיימה תקופת 30 השנה), זאת עד שוועדה ציבורית תמונה לפי חוק זה ותבחן אילו חלקים יפורסמו ואילו ייגנזו.
לאור זאת, ועדת החוקה חוק ומשפט, בראשות ח"כ מיכאל איתן, קבעה כי עד לאמצע חודש מרס הקרוב ולא יאוחר ממנו, חייבת הממשלה למנות את הוועדה הציבורית. באם לא תמונה ועדה ציבורית עד למועד זה, יועמדו הדין וחשבון של ועדת אגרנט, וכן וכל חומר אחר הקשור לעבודתה - לעיון הציבור.
הממשלה: לא בסמכות הצנזור להחליט; ועדת החוקה מנהלת מאבק נגד הממשלה הצעת הממשלה גרסה כי ועדת שרים, ללא פיקוח פרלמנטרי, תהיה זו אשר תקבע אם ומה יישאר חסוי וכן לא הוגבלו עילות החסיון. בוועדת החוקה נקבע הרכב שונה לחלוטין וצומצמו עילות החסיון. גם בעניין חובת התייעצות עם הצנזור והגנז, בטרם ההחלטה להעמיד לעיון את חומר החקירה, ניהלה ועדת החוקה מאבק עיקש מול נציגי משרד הביטחון, כאשר הממשלה ביקשה למנוע את איזכור הצנזור כסמכות מחייבת באשר לקביעה איזה חומר עלול לפגוע בביטחון המדינה.
לדברי ח"כ איתן: "לא יעלה על הדעת שהצנזור, שאחראי על עבודה יומיומית מול התקשורת וקובע איזה ידיעות יש לצנזר מטעמי חשש לפגיעה ממשית בביטחון המדינה, לא יהיה כשיר לקבוע אילו חומרים, הגנוזים 30 שנה בארכיונים, לא יהיו ראויים לפרסום בגלל החשש לפגיעה בביטחון המדינה. יש גורמים בממשלה שמעוניינים להחמיר הרבה יותר מהצנזור ולעיתים אף מטעמים פסולים".
בעת הדיונים בוועדת החוקה עברה הצעת החוק הממשלתית שינויים מרחיקי לכת, חרף התנגדות נציגי משרד הביטחון:
- סמכות ועדת החקירה - ועדת חקירה תהא מוסמכת להחליט שלא לפרסם את הדין וחשבון שלה, את פרוטוקול דיוניה או כל חומר אחר הקשור לעבודתה, והיא תיתן הוראות והגבלות לענין עיון הציבור בחומרים אלו שיעמדו בתוקפן למשך תקופה כפי שתורה;
- עיון בחומר ועדת החקירה - עם תום התקופה שקבעה ועדת החקירה יועמדו הדין וחשבון, וכל חומר אחר הקשור לעבודת ועדת החקירה לעיון הציבור. אולם, אם סברה הממשלה שיש צורך בהמשך תקופת החסיון, בשל העילות המפורטות בחוק, כמו פגיעה של ממש בביטחון המדינה, יחסי החוץ שלה, שלומו של אדם ועוד, יוכל ראש הממשלה למנות ועדה ציבורית.
- הוועדה הציבורית - תקבע אם יש מקום להאריך את תקופת ההוראות וההגבלות שנתנה ועדת החקירה או לשנות את אותן הוראות והגבלות כאמור. חברי הוועדה יהיו: שופט בדימוס של בית המשפט העליון או של בית המשפט המחוזי, לפי הצעת נשיא בית המשפט העליון, והוא יהיה היו"ר, עובד ציבור או עובד ציבור שפרש לגימלאות, שקבע ראש הממשלה ונציג ציבור לפי הצעת יו"ר הכנסת, לאחר שהתייעץ עם לפחות שני עורכים ראשיים של כלי תקשורת גדולים.
הרכבה של הוועדה הציבורית נקבע לאחר שוועדת החוקה, ובראשה ח"כ איתן, סברו כי על הוועדה הציבורית לאזן בין צרכי הביטחון מחד גיסא לבין זכות הציבור לדעת מאידך גיסא.
- הוועדה הציבורית תישמע, בין היתר, את גנז המדינה, את הצנזור הצבאי, ואת מי שהממשלה ביקשה שעל הוועדה לשמוע אותו, ורק לאחר ששקלה את הענין הציבורי שבהעמדת הדין וחשבון של ועדת החקירה, הפרוטוקול של דיוניה וכל חומר אחר הקשור לעבודתה - לעיון הציבור, תחליט בדבר הוראות והגבלות לענין העיון בחומרים אלו. יודגש, כי לממשלה יש סמכות, בכל עת, לקבוע בצו כי חלק זה או אחר מהדוח של ועדת החקירה יפורסם.
ועדת אגרנט ועדת אגרנט הוא כינויה של ועדת חקירה ממלכתית, שהוקמה לחקר נסיבות פריצת מלחמת יום הכיפורים. בראש הוועדה ישב שמעון אגרנט, נשיא בית המשפט העליון, ולצידו ישבו השופט משה לנדוי, מבקר המדינה יצחק נבנצאל, והרמטכ"לים לשעבר יגאל ידין וחיים לסקוב.
הוועדה שמעה 58 עדים במשך 140 ישיבות, וביום 1 באפריל 1974 הגישה דוח ביניים שעורר סערה. בדוח זה הטילה הוועדה אחריות כבדה על כתפי הרמטכ"ל דוד אלעזר, על ראש אמ"ן, האלוף אלי זעירא ועל אלוף פיקוד הדרום שמואל גונן ("גורודיש"). נקבע כי הם אחראים למחדלים שבהכנת הצבא למלחמה ולכשלים המבצעיים והמודיעיניים שאירעו עד לפריצת המלחמה ואשר גרמו לתוצאותיה הקשות. הוועדה לא קבעה כל קביעות אישיות לגבי הדרג המדיני, ראש הממשלה גולדה מאיר, ושר הביטחון, משה דיין.
תוצאות דוח הועדה מבחינה פרסונלית היו כי דוד אלעזר התפטר מתפקידו, זעירא וגונן הודחו משירות פעיל בצה"ל, ואילו גולדה מאיר התפטרה כחודש לאחר מכן, בעקבות לחץ ציבורי כבד, חרף מסקנות הוועדה שלא מצאו כי היא אחראית למחדל.
עד היום מהווה דוח הוועדה מקור לחילוקי דעות הן במישור המהותי והן במישור הפרסונלי. ביקורת רבה נמתחה על יחסה המקל של הוועדה לאחריותו של הדרג המדיני, ובפרט לאחריותו של שר הביטחון, משה דיין, שעליו אמרה הוועדה: "כל עוד הוא מקבל את דעת יועציו אין הוא נושא באחריות אישית".