נשיא בית משפט השלום בנצרת, השופט תאופיק כתילי, זיכה השבוע את יאסרה בכרי, בת 30 מהכפר בענה שבגליל, מאשמת "אי מניעת פשע" ביחס לפיגוע האוטובוס בצומת מירון באוגוסט 2002 [ראו קישור].
ואולם, בדרך לזיכוי זה, "הרשיע" השופט כתילי צעירה אחרת: מרגלית הר-שפי. כתילי קבע בהחלטתו, כי "הר שפי רצתה ברצח" ראש הממשלה המנוח יצחק רבין, וזאת בניגוד לקביעת בית המשפט העליון, ועל-אף שבשלוש הערכאות לא הוכח בפני השופטים ואף לא הוחלט על-ידי השופטים, כי הנאשמת אכן רצתה ברצח רבין. לא ברור מניין שאב השופט כתילי את קביעתו זו, שלא נקבעה, כאמור, באף אחת משלוש הערכאות השיפוטיות שבה נידון עניינה של הר-שפי.
הר-שפי הורשעה בשלוש ערכאות באי מניעת רצח רבין תזכורת: מרגלית הר-שפי היתה ידידתו של יגאל עמיר, שהורשע ברצח רבין. הר-שפי הועמדה לדין באותו סעיף בו הואשמה בכרי - "אי מניעת פשע", סעיף 262 לחוק העונשין. מדובר בסעיף בעייתי משום שהוא מעניש אדם על "מחדל" שלו ולא על מעשה. גם באקדמיה חלוקות הדעות באשר לנחיצות הסעיף, הקיים רק במדינות מעטות בעולם ואינו קיים בארה"ב ובאנגליה, ויש הדורשים למחוק אותו מספר החוקים.
הר-שפי הורשעה בבית משפט השלום באי מניעת רצח רבין, לאחר שהשופטת נירה לידסקי קבעה שדי ב"עצימת עיניים" (אדישות) מפני איום מסויים, כדי להיות מורשע בעבירה זו. על הר-שפי נגזרו 9 חודשי מאסר בפועל ו-13 חודשים על-תנאי. הר-שפי ערערה למחוזי, שדחה את הערעור ברוב דעות, בנימוק שאינו מתערב בממצאי מהימנות העדויות של בית משפט השלום שדחה את טענתה כי לא התייחסה ברצינות לדבריו של עמיר.
השופטת דבורה ברלינר היתה בדעת מיעוט, לפיה יש לזכות את הר-שפי מחמת הספק. היא סברה שיש לקבל את הדברים שאמרה לאבישי רביב, לפיהם סברה שעמיר הוא "רברבן ופנטזיונר" ו"מאצ'ו", ולכן לא קיבלה את דבריו ברצינות ולא האמינה שאכן זומם הוא לרצוח את רבין. נזכיר, כי מדובר בשיחה אשר הוקלטה שלא בידיעתה, בעת שהותה במעצר. בכל מקרה, שלושת השופטים סברו, כי כדי להרשיע בעבירה צריך שלנאשם תהיה "ידיעה" ממש על הכוונה לבצע פשע, וכי אין די ב"עצימת עיניים".
ערעורה של הר-שפי לבית המשפט העליון נדחה פה-אחד לעניין ההרשעה, ונדחה ברוב דעות לעניין העונש, לאחר שהשופט יעקב טירקל סבר כי עליה לרצות את עונש המאסר בעבודות שירות ולא במאסר בפועל. השופטים קבעו, כי בניגוד לעמדת בית משפט השלום, אין די ב"עצימת עיניים", אלא יש צורך ב"ידיעה" של ממש, אולם לדעתם זו הוכחה במקרה זה.
כתילי: "הר שפי רצתה ברצח, בכרי לא" ונחזור לשופט תאופיק כתילי. בהכרעת הדין שזיכתה את יאסרה בכרי, הסתמך השופט כתילי בעיקר על פסק דינו של בית המשפט העליון בעניינה של הר-שפי, ששם נידונה העבירה של "אי מניעת פשע" בהרחבה ונקבעה ההלכה המחייבת אותו, כשופט של ערכאה נמוכה יותר.
השופט כתילי ידע, כנראה, כי העובדה ששופט ערבי מזכה נאשמת ערביה באי מניעת פיגוע תביא לביקורת ציבורית, ולכן הוא אף הביא בהכרעת הדין "צידוקים" לזיכוי, אל מול הרשעתה של הר-שפי.
בין היתר, הוא כתב: "קיים שוני מהותי בין המקרה עסקינן למקרה של הר שפי: ראשית, היחס הנפשי של שתי הנאשמות לפשע שהתבצע אינו זהה,
הר-שפי רצתה ברצח לעומתה, הנאשמת לא חפצה בפיגוע ולא היתה קשורה לו. שנית, קיים שוני מהותי מבחינת כמות, איכות ומשקל הגילויים האובייקטיבים שהחצין עמיר שהיה מוכר לנאשמת ואשר הצטברו לאורך זמן ממושך, לבין הגילוי החיצוני שהחצין המחבל שלא היה חד-משמעי, נעשה באופן חד-פעמי, ארך דקות ספורות והותיר בלבה לא מעט תהיות לגבי מהותו ואמיתותו" (ההדגשה שלי; נ.ש.).
העליון קבע בפירוש: הר-שפי ניסתה להניא את עמיר ממזימתו לא ניכנס כעת לצדקת זיכויה של בכרי, אולם השופט כתילי עשה מעשה בעייתי, כאשר השמיץ צעירה שעניינה נידון לפני שנים בבתי המשפט, חזרה אל אלמוניותה, ואינה יכולה להתגונן כעת בפני הדברים שהוטחו בה. נציין, כי בפסק הדין בעליון בעניינה של הר-שפי, כתב השופט מישאל חשין בצורה מפורשת דברים הסותרים את "קביעתו" של השופט כתילי. חשין קבע, כי "המערערת ידעה היטב כי לדעת עמיר יש להרוג את יצחק רבין כמי שחל עליו דין רודף. עמיר התבטא כך פעמים רבות, גם בנוכחות אחרים וגם בהיותו ביחידות עם המערערת,
הגם שהמערערת לא הסכימה לדעתו וניסתה לשכנעו כי יסוג בו מדעתו" (ההדגשה שלי; נ.ש.).
בית המשפט אף קבע, כי "לא יד לה ברצח, תכנונו, ובביצוע פעולת סיוע כלשהו". ואם לא די בכך, הרי שנשיא המדינה, משה קצב, שחנן בחודש יולי 2001 את הר-שפי לאחר ריצוי חצי מתקופת המאסר, ציין בהחלטתו כי שוכנע שהר-שפי "כואבת את הרצח ומתעבת ומגנה אותו בכל-לב והביעה את צערה הכן שנכשלה וטעתה בראייתה מציאות".
הר-שפי חסרת ישע מרגלית הר-שפי נתונה כעת בבעיה, משום שהיא אינה יכולה לערער על קביעה זו של השופט, כיוון שלא היתה צד להליך. לכל היותר, היא יכולה לקוות שהפרקליטות תערער על זיכויה של בכרי וזה יתקבל במחוזי, שיבטל את פסק הדין (ואז ממילא יתבטלו יתר הקביעות בו).
חוק בתי המשפט מאפשר לשופט לתקן מיוזמתו טעות בפסק הדין בתוך 21 יום מפרסומו. ואולם, החוק מגדיר "טעות" כ"טעות לשון, טעות בחישוב, פליטת קולמוס, השמטה מקרית, הוספת דבר באקראי וכיוצא באלה", ולא נראה שזה המקרה בענייננו. עם זאת, כאשר שני הצדדים מסכימים יכול השופט לתקן טעות בכל עת. לכן, הכדור נמצא אך ורק במגרשה של הפרקליטות גם ביחס לאפשרות זו.
הר-שפי אף אינה יכולה לתבוע את שמה הטוב, שכן חוק איסור לשון הרע מקנה הגנה מוחלטת לשופט מבין תביעה אזרחית או אישום פלילי, ביחס לכל מה שכתב בהליך שיפוטי.
תגובות: "לא מדבררים החלטה שיפוטית"; טרם הוחלט אם לערער דוברת הנהלת בתי המשפט, עו"ד תמר פול-כהן, מסרה בתשובה לשאלתנו כי "מדובר בהחלטה שיפוטית ואיננו מדבררים החלטות שיפוטיות. ניתן לערער על ההחלטה בבית המשפט".
שאלנו את משרד המשפטים האם בכוונת פרקליטות מחוז הצפון לערער על זיכויה של בכרי או לבקש לתקן את פסק הדין. התגובה היתה: "הפרקליטות לומדת את הכרעת הדין וטרם נתקבלה החלטה באשר להגשת ערעור".
