בג"צ מתח הבוקר (ב', 31.1.05) ביקורת על חברי הכנסת יוסף (טומי) לפיד ויוסף פריצקי, שהיו עד לאחרונה שרי המשפטים והתשתיות (בהתאמה), בגין התנהלות לא תקינה בפיטורי יו"ר ועדת הערר לפי חוק הגז, עו"ד יורם זריפי.
נציין, כי זריפי היה יו"ר ועדת ערר שדנה בעררים על החלטות המנהל לענייני בטיחות הגז במשרד התשתיות הלאומיות, שעניינן רישוי העוסקים בענף הגז, ומתן הוראות בעניין התקנת מתקני גז שלא לצריכה עצמית והפסקת השימוש בהם. להכרעות ועדת הערר נלווית משמעות כבדת משקל בכל הקשור בהיבטי הבטיחות בשימוש בגז.
בחודש יוני 2003 שיגר לפיד מכתב לזריפי, בו הוא מודיע לו שבקרוב ייאלץ לסיים את תפקידו, משום שחלפו 6 שנים שבו הוא בתפקיד "ובשל הצורך לרענן את השורות". זריפי ביקש להיפגש עם לפיד, אולם הלה סירב בנימוק של "לוח זמנים עמוס" וביקש ממנו להעלות את דבריו על הכתב. לבסוף, לפיד ביטל את מינויו של זריפי.
זריפי: פריצקי עומד מאחורי הדחתי עו"ד זריפי לא ויתר ועתר לבג"צ באמצעות עו"ד ניצנה דרשן-לייטנר. הוא טען, שהחלטת שר המשפטים על ביטול מינויו נובעת משיקולים פסולים שמקורם במניעים פוליטיים ולא מתוך שיקולים ענייניים. לדבריו, מאחורי יוזמת החלפתו עמד שר התשתיות פריצקי, שרצה למנות במקומו אדם פוליטי, שהחלטותיו בוועדה יהיו נוחות יותר למשרד התשתיות, והוא ביקש להגשים תכלית זו בעזרת שר המשפטים, חברו לסיעת שינוי בכנסת.
לראיה, הוסיף זריפי, לגבי חברי ועדה אחרים המכהנים גם הם פרק זמן ארוך, לא נתקבלה החלטה דומה על הפסקת כהונה לצורך ריענון השורות. גם הנימוק שלפיד הוסיף, כאילו ועדת הערר אינה מתפקדת ומפרסמת את החלטותיה באיחור, נובע לטענת זריפי אף הוא ממניע פסול ולא ענייני. בעקבות הגשת העתירה, הוציא בג"צ צו-ביניים שמתלה את ביטול המינוי, על-מנת לאפשר המשך פעילותה השוטפת של ועדת הערר.
חוק הגז אינו קובע את משך תקופת כהונתו של יו"ר ועדת הערר. על-פי החוק, שר המשפטים הוא המוסמך למנותו ולשר התשתיות אין כל מעמד בהליך. השופטת אילה פרוקצ'יה ציינה בהחלטתה, כי "כשם שתהליך המינוי צריך לעמוד במבחן עקרונות המשפט הציבורי, כך גם הליך ביטול המינוי צריך להיות הוגן, ומושתת על שיקולים ענייניים וסבירים, תוך שמירה על זכותו של בעל התפקיד להישמע ולהעלות את טענותיו בטרם מתן החלטה בדבר סיום תפקידו".
בג"צ: חשש שההדחה נעשתה משיקולים לא ענייניים "השתלשלות הדברים, כפי שעולה מסקירת עובדות העניין", כתבה פרוקצ'יה, "מעלה, לטעמי, קשיים שונים בדרך ביטול מינויו של העותר". ראשית, ציינה, המדינה הודתה שהפנייה הראשונית להפסקת כהונתו של זריפי באה מצד השר דאז פריצקי, ולא עסקה בצורך ברענון השורות, אלא בתלונות על זריפי עצמו וכהונתו כיו"ר הוועדה.
"עולה חשש", הוסיפה פרוקצ'יה, "כי הפסקת כהונתו של ראש הוועדה היא פרי יוזמתו הראשונית של שר התשתיות, ואיננה נובעת אך ממדיניות שר המשפטים לרענן את השורות - מדיניות ראויה וסבירה כשלעצמה. השתלשלות הנסיבות מעלה חשש להשפעת גורם בעל עניין ישיר בהליכי הדיון בוועדה ובהחלטותיה על הליך ביטול המינוי בידי שר המשפטים".
השופטים דוחים את גרסתו של לפיד בית המשפט לא האמין, למעשה, לגרסתו של לפיד, שטען כי בסך הכל החיל את מדיניותו לקצוב תקופות כהונה של בעלי תפקידים. השופטים ציינו, כי מדיניות זו פורסמה רק סמוך לאחר פנייתו של פריצקי בעניין זריפי. עוד הם ציינו, כי "יישומה של מדיניות קציבת הכהונה בענייננו הוחלה בהודעת שר המשפטים, הלכה למעשה, על העותר בלבד, ואילו חברים אחרים בוועדה, המכהנים גם הם בתפקיד תקופה ארוכה, נותרו בכהונתם. בנסיבות אלה, בביסוס עילת הפסקת כהונת העותר על מדיניות של קציבת תקופת הכהונה יש משום יסוד של מלאכותיות".
עוד נקבע, כי "זכות הטיעון של העותר לא באה לידי מיצוייה המלא, בהתאם למתבקש על-פי כללי המשפט הציבורי למקרה כגון זה".
פריצקי פעל לכאורה בניגוד עניינים גם פריצקי לא יוצא נקי מפסק הדין. "בפניית שר התשתיות אל שר המשפטים בנושא הנידון אני רואה קושי. ראשית, משרד התשתיות משמש בעל דין בפני ועדת הערר ובכך הוא נוגע בדבר. שנית... גם ביטול המינוי אינו אמור להיות פרי יוזמה או המלצה של שר התשתיות, במיוחד נוכח העובדה כי משרדו מופיע כבעל דין בפני הוועדה, וככזה הוא נוגע ישירות בעניין".
לפיד מבטל את המינוי, ברק מרכך את הביקורת עליו עם זאת, השופטים נמנעו מלהוציא צו מוחלט, המורה על השבתו של זריפי לתפקיד, משום שבלאו הכי במהלך הדיון ובעקבות הצעות בית המשפט, חזר בו לפיד מביטול המינוי. עם זאת, סגן פרקליט המדינה, עו"ד אבי ליכט, שייצג את הפרקליטות בדיון, ציין שאין בכך "כדי למנוע החלת מדיניות קציבת תקופת כהונתם של חברי ועדת הערר, וראש הוועדה בכללם, או כדי למנוע הפסקת כהונה מסיבות אחרות, ובלבד שהחלטת הגורם המוסמך תינתן תוך עמידה באמות מידה מקובלות של המשפט הציבורי, מתוך הגינות, סבירות, יושר ותום-לב".
הנשיא אהרן ברק, שהצטרף לתוצאה אליה הגיעה פרוקצ'יה, ציין כי אינו בטוח אם "אכן לא עמדה הרשות בחובת השימוע, שעה שהסתפקה בשימוע בכתב ולא ערכה שימוע בעל פה", ואם שר התשתיות מנוע מלפנות לשר המשפטים בנושא תפקודו של יו"ר הוועדה. "יש להבחין בעניין זה בין היכולת לפנות ובין משקלה של הפניה", ציין ברק.
"ברור כי נוכח היות שר התשתיות בעל דין בפני העותר, יש לבחון את הפניה באשר לתפקוד העותר בפרספקטיבה המתאימה". עם זאת, מאחר שהמדינה חזרה בה מביטול המינוי, השאיר ברק נקודות אלה בצריך עיון.
[בג"צ 5464/04]