מהדורה חדשה של הספר הירושימה, מאת ג'ון הרסי ובה פרק סיום שנכתב ארבעים שנה לאחר ההפצצה יוצאת כעת לאור.
ב-31 באוגוסט 1946 רעשה ארצות הברית: המגזין "ניו יורקר" ייחד, לראשונה בתולדותיו, גיליון שלם לפרסום כתבה אחת ויחידה, ללא הקריקטורות המפורסמות שלו וללא חלק ניכר ממודעות הפרסומת שהיו אמורות להתפרסם בו. את הכתבה הארוכה במיוחד, שנקראה בפשטות הירושימה, חיבר הזוכה הטרי בפרס פוליצר, הסופר והעיתונאי האמריקני ג'ון הרסי.
לא רבים יכלו לחזות את הסערה שהתחוללה בעקבות הכתבה שפורסמה שנה לאחר הטלת פצצת האטום על הירושימה: בתוך שעות מרגע הפצת המהדורה הראשונה של הגיליון, נחטפו כל שלוש מאות אלף עותקיה; בקשות להדפסות חוזרות זרמו מכל רחבי העולם, הכתבה הוקראה בשלמותה ברדיו בארצות הברית ובארצות אחרות, נדונה בהרחבה בכל העיתונים המרכזיים ונסקרה במגזינים אחרים. ב"ניו יורק טיימס" נכתב כי "כאשר תופיע הכתבה הזאת כספר, יאמרו המבקרים שלפי טיבו מדובר בקלאסיקה; אך נכון יותר לומר שהוא יותר מכך"; ובמגזין "ניו רפבליק" נכתב כי החיבור הוא "בלי ספק אחת היצירות הקלאסיות הגדולות ביותר על אודות המלחמה".
עוד באותו קיץ יצאה הכתבה כספר שתורגם ל-19 שפות, ונמכר ברחבי העולם בלמעלה משלושה מיליון עותקים. מהדורות חדשות שלו ממשיכות לראות אור גם בימינו, והוא מופיע בכל רשימה של יצירות מופת. במשאל שערכה אוניברסיטת ניו יורק היוקרתית, בשנת 1999, הוכתר הירושימה כיצירה העיתונאית החשובה ביותר במאה העשרים, לפני סיפור חשיפת פרשת ווטרגייט, הספר "אייכמן בירושלים" מאת חנה ארנדט, דיווחיו של ארנסט המינגווי ממלחמת האזרחים בספרד, כתבותיו של אדוארד מורו על "הקרב על בריטניה" ועל שחרור בוכנוואלד, ויצירות שונות של סופרים ידועים כגון נורמן מיילר וטרומן קאפוטה.
הירושימה הוא תיאור הומניסטי ורגיש להפליא על השפעותיה של פצצת האטום הראשונה שהוטלה בתולדות האנושות על חייהם של שישה ניצולים, תושבי הירושימה. ארבעת פרקיו הראשונים של הספר, שהרכיבו את הכתבה ב"ניו יורקר", מתחקים על קורותיהם החל ברגעים הספורים שלפני הטלת הפצצה וכלה בשבועות שלאחריה. את הפרק החמישי כתב ג'ון הרסי ארבעים שנה לאחר פרסום הכתבה המקורית. בפרק זה הוא מתחקה אחר גורלם של ששת הניצולים בזמן שחלף מאז פורסמה הכתבה לראשונה.
הירושימה הוא ספר עוצר נשימה שגיבוריו בלתי נשכחים. זהו ספר ש"על כל בן תרבות חובה לקרוא אותו", הכריז המבקר של ה"סאנדיי רוויו אוף ליטרטור" ולא רק בגלל ההומניזם הנושב ממנו, המחשבות שהוא מעורר על המלחמה ההיא ומלחמות בכלל, אלא בעיקר משום שהוא מצליח כדרכם של ספרי מופת להעביר את גודל הזוועה בעזרת ששת גיבוריו - גיבורי אמת אותם אי אפשר לשכוח.
ג'ון הרסי עיתונאי וסופר זוכה פרס פוליצר היה בין המערבים הראשונים שהגיעו להירושימה אחרי ההפצצה. את ששת הניצולים שבספר בחר לאחר שקיים ראיונות עם מאות אנשים. הוא נולד בסין (יוני 1914) להורים מסיונרים וגדל והתחנך באמריקה. הוא שימש זמן מה מזכירו של הסופר והמחזאי האמריקני סינקלייר לואיס, ועבד כמה שנים כעיתונאי. הוא היה הכתב של "טיימס מגזין" במזרח הרחוק, ובמהלך מלחמת העולם השנייה שלח גם למגזינים "לייף" ו"ניו יורקר" סקירות על הקרבות באוקיינוס השקט ועל פלישת הצבא האמריקני לאיטליה.
בתום המלחמה החל הרסי להקדיש את עיקר זמנו לכתיבת פרוזה. ב-1945 זכה בפרס פוליצר. בשנים שלאחר פרסום הירושימה מילא הרסי תפקיד מרכזי במאבק לעיצוב דמותה של האנושות בעידן האטום. בשנות החמישים של המאה העשרים הוא מיקד את התעניינותו ומעורבותו הפעילה בחינוך הציבורי באמריקה, ובהמשך לימד באוניברסיטת ייל. הרסי שימש נשיא "אגודת הסופרים של אמריקה" ונבחר ליושב הראש של "האקדמיה האמריקנית לאמנויות ולספרות". הוא נפטר ב-1993, ובמותו הותיר יבול יצירתי עשיר של עשרים ושישה ספרים.
