בית המשפט לענינים מנהליים חייב בפסק דין שניתן בשבוע שעבר את רשות שדות התעופה לחשוף חוזים עליהם חתמה עם חברת אל-על וזאת לאחר שהוגשה עתירה בנושא, לאור סירובה העיקש של הרשות לחשוף חלקים מהחוזים, למרות בקשות חוזרות ונשנות של העותרים.
העותר, מיכאל גולן טייס פרטי המשמש כיושב ראש עמותת האירובטיקה בישראל (עותרת אף היא), וטייסים נוספים החברים בעמותה, משתמשים במסגרת פעילותם בשירותי רשות שדות התעופה. בעתירתם טענו העותרים כי הגיעה לאוזניהם ידיעה לפיה חתמה רשות שדות התעופה חוזה או חוזים חדשים עם חברת אל-על, לקראת הפרטתה. העותרים, כך לטענתם, סבורים כי חוזים אלו עלולים לפגוע בצורה לא סבירה במשתמשים אחרים בשירותי הרשות.
העותרים רצו לוודא שהחוזים שנחתמו לא יפגעו בהם ולכן פנו לרשות שדות התעופה בבקשה לקבלם לעיון. אך הרשות סרבה לבקשה כאשר לטענת העותרים התשובה לא נומקה כמתחייב על-פי דין.
משכך היה, הגישו העותרים את העתירה בדרישה לגלות להם את החוזים וזאת באמצעותו של עו"ד יגאל גולן. לאחר הגשת העתירה קיבל עו"ד גולן את החוזה שהתבקש על-ידו כאשר קטעים מתוכו הושחרו, נמחקו או הושמטו. בעקבות כך, בהסכמת רשות שדות התעופה ובאישור בית המשפט הוגשה עתירה מתוקנת שהתייחסה למצב החדש. כמו כן צורפה לעתירה המתוקנת חברת "אל-על".
רשות שדות התעופה טענה באמצעות עו"ד קידר מפרקליטות מחוז ת"א, כי מאפייניה שונים ממאפייני גופים ציבוריים אחרים על-פי פרשנותה שלה לסעיף 7 לחוק הרשות. עוד טענה כי המחוקק קבע קו מנחה שיש בו כדי לדמות אותה בהקשר הכלכלי-עסקי, במידה רבה, לגופים עסקיים פרטיים. לפיכך, טענה, לא חלה עליה החובה לחשוף את שהושחר בחוזים.
אל-על מצדה הלינה על צירופה לעתירה. לטענתה העותרים אינם מתחריה ואינם דומים לה בפעילותם ולכן אין כל סיבה ממשית לבקשת המידע לגביה.
בית המשפט לא קיבל את טענותיה של אל-על ופסק (מפי השופטת ד"ר פלפל), כי "ברגע שהמשיבה 1 (רשות שדות התעופה) פנתה לחברת אל על בבקשה לקבל הסכמתה להגשת החוזים, וזו סירבה הופכת היא לגורם נוסף העלול להיפגע כתוצאה מגילוי המידע" ולכן יכולים העותרים להפנות בקשתם גם אליה כבעל דין חיוני. אשר על כן קבע בית המשפט כי אין למחוק את אל-על מעתירה זו.
לגבי החלתו של חוק חופש המידע על רשות שדות התעופה כתב בית המשפט כי "העסקאות אותן עושה הרשות בכובעה הפרטי כפופות לדינים ולהלכות של המשפט הציבורי ובכלל זה לעקרון חופש המידע.
מהאמור לעיל הרי שעל הרשות חלות הוראות חוק חופש המידע".
לגבי החלת החוק על אל-על נפסק, כי חברה זו הינה גוף דו מהותי (נדגיש הדברים הרחשו טרם מכירתה של אל-על לידיים פרטיות), שאף כונתה עד לא מזמן "חברת התעופה הלאומית של ישראל", ומשכך מוחלות עליה כגוף ציבורי חובות המתחייבות מהגדרה זו וביניהן חובת גילוי המידע.
בית המשפט התייחס לכך שהמשיבות בחרו שלא לחשוף סעיפים רבים מתוך החוזים, סעיפים אשר ענייניהם שונים ומגוונים. "סבורני כי באמירה שהסעיפים הנם פרי מו"מ אין די על מנת למנוע מהציבור לדעת", כתב בית המשפט בהחלטתו והדגיש כי "אמירה כוללנית לפיה יש בחשיפת המידע לפגוע בהכנסות רשות שדות התעופה אינה מספיקה לצורך הקביעה שאין לחשוף את המידע".
עוד ציין בית המשפט, כי מאחר והעותרים תלויים בשירותיה של רשות שדות התעופה הרי שיש לתת עדיפות לאינטרס שלהם לעיין בחוזים ואינטרס זה גובר על האינטרס העסקי לו טענה הרשות. לדעת בית המשפט בכל מקרה "פגיעה באינטרס זה לא הוכחה".
לאור האמור קיבל בית המשפט את העתירה וקבע כי על רשות שדות התעופה להציג בפני העותרים את החוזים במלואם. בנוסף חוייבו כל אחת מהמשיבות לשלם לעותרים שכ"ט עו"ד בסכום של 12,500 ש"ח וכן הוצאות משפט.
עת"מ 001637/03 מיכאל גולן ואח' נ' רשות שדות התעופה ואח' 