בית המשפט העליון ידון (יום ב', 21.2.05) בעתירה שהגישה האגודה לזכויות האזרח, בשמו של אברהם פריד (פריצי), נגד משטרת ישראל ונגד פרקליטות מחוז ירושלים, בדרישה לאפשר לו לעיין בתיק חקירה משטרתית נגדו, אשר נסגר מחוסר ראיות, ובדרישה לשנות את ההנחיות לגבי זכות העיון בתיק חקירה שכזה.
העתירה הוגשה בשלהי שנת 2002 בידי עורכי הדין גדעון קורן ואורי שוורץ, והיא תידון בפני הרכב שלושה: השופטים אהרן ברק, אדמונד לוי ויהונתן עדיאל.
אברהם פריד (פריצי), העומד בראש עמותת "במות", נחקר בשנת 1997 בעקבות תלונה שהוגשה נגדו תלונה במשטרה על-ידי אדם, שאינו מוכר לו. לדבריו, בעקבות התלונה נפתחה נגדו חקירה ממושכת בגין עבירות מרמה לכאורה. פריד טען לכל אורך הדרך, שהחשדות נגדו היו מופרכים לחלוטין ומשוללי יסוד, וכי התלונה נגדו הוגשה אך ורק מתוך שאיפות נקם של אנשים שונים, אשר היה לו בעבר חלק בחשיפת מעשי שחיתות, שהם היו מעורבים בהם.
תיק החקירה הועבר מספר פעמים מן המשטרה אל הפרקליטות, תוך המלצה לסגרו, אך הוחזר שוב ושוב אל המשטרה, על-מנת להשלים את חומר החקירה. לטענת פרקליטיו, אברהם פריד נחקר מספר פעמים במשטרה, לאורך פרק זמן של כארבע שנים, ושיתף פעולה באופן מלא עם חוקריו.
במהלך שנת 2001 פנה פריד כמה פעמים אל היועץ המשפטי לממשלה, והעלה שאלות באשר לאופן התנהלות החקירה נגדו ובאשר להתמשכותה לאורך שנים. במכתביו הוא ביקש, כי אם ישנו שמץ של ראיה נגדו, יוגש נגדו כתב אישום, ומנגד - אם אין הדבר כך - ייסגר תיק החקירה מחוסר אשמה. רק כעבור מספר חודשים נענה פריד, כי פרקליטות מחוז ירושלים החליטה לסגור את תיק החקירה נגדו, אך זאת בנימוק של חוסר ראיות מספיקות.
בעתירה נכתב, כי עם קבלתה של הודעה זו פנה פריד אל הפרקליטות, בבקשה לאפשר לו לעיין בתיק החקירה, שנוהלה נגדו במשך למעלה מארבע שנים וגרמה לו נזק רב ועוגמת נפש. פנייה זו נבעה מרצונו של פריד להגיש ערר על העילה לסגירת התיק בנימוק של חוסר ראיות מספיקות (במקום בחוסר אשמה), וכן - כדי לבדוק אפשרות לתבוע את נזקיו מן האחראים להם. בתגובה לבקשה זו נענה פריד, כי אין בכוונת הפרקליטות לאפשר לו לעיין בתיק החקירה, שכן זה נסגר מחוסר ראיות מספיקות, ובמצב זה אין הוא זכאי לעיין בתיק. נימוקים של ממש להחלטה זו לא ניתנו, גם לאחר פניות נוספות מצדו אל הפרקליטות ואל היועץ המשפטי לממשלה, פרט לתשובה קצרה ובלתי מפורטת, שנמסרה לו לאחר חודשים ארוכים, ובה נאמר, כי דחיית בקשתו נובעת מן הצורך לשמור על תיפקודה התקין של המשטרה, על הבטחת אמון הציבור במשטרה ובשל החשש מפני שימוש בלתי ראוי בחומר.
הנחיותיה של פרקליטת המדינה בעניין זכות העיון בתיק חקירה שנסגר, נאמר בעתירה, לוקות בחוסר סבירות קיצוני ואינן מידתיות. זאת כיוון, שהן נותנות משקל יתר להגנה על האינטרסים של המשטרה ושל הפרקליטות ומשקל חסר להגנה על זכויותיו של האזרח, ובראש ובראשונה - זכות העיון והזכות לשם טוב. זכות העיון, מובהר בעתירה, הוכרה זה מכבר כזכות יסוד במשפט המינהלי, כאשר הכלל הוא, כי לא המבקש לעיין במסמכים הוא זה, שצריך להמציא אסמכתא לבקשתו, אלא הרשות היא זו שצריכה לנמק היטב את סירובה. במדינה דמוקרטית, המחויבת לחופש המידע ולזכותו של הפרט לעיין במידע הנאסף לגביו על ידי השלטון, הנחיות כמו אלה של הפרקליטות בעניין זה אינן יכולות לעמוד במבחן החוקתיות. זאת ועוד, נאמר בעתירה, מניעת העיון בתיק החקירה, שנסגר בנימוק של העדר ראיות, פוגעת גם בזכותו של הנחקר לשמור על שמו הטוב, שכן היא אינה מאפשרת לו לערער על העילה לסגירת התיק, שהרי סגירה מחוסר ראיות אינה מנקה את החשוד מן הכתם שדבק בו, וזאת בניגוד למקרה של סגירת התיק מחוסר אשמה. לנוכח דברים אלה מתבקש בית המשפט להורות על ביטולן של הנחיות פרקליטת המדינה בעניין זה.
בדיון הקודם בעתירה זו, שהתקיים בחודש יולי 2004, הוציאו השופטים צו על תנאי, המורה למדינה לנמק מדוע לא תבוטלנה הנחיותיה של פרקליטות המדינה, המונעות מחשודים עיון בתיק חקירה נגדם שנסגר, וכן - מדוע לא יינתן לאברהם פריד לעיין בתיק החקירה נגדו.
[בג"צ 10271/02]
