הסיכון למוות בחולי דום נשימה בשינה בהשוואה לאוכלוסייה הכללית, גבוה פי 10 בקרב גברים צעירים בגילאי 20-29. כך עולה (יום ד', 23.2.05) ממחקר שנערך בטכניון.
המחקר התפרסם בגיליון מרס של כתב העת European Respiratory Journal.
עורך המחקר, סגן נשיא הטכניון וחוקר השינה פרופ' פרץ לביא, מסר: "התוצאות המפתיעות מעלות ספקות משמעותיים באשר ליעילות שיטות האבחון הקיימות של תסמונת דום נשימה בשינה. זו תופעה שכיחה ומוכרת הקיימת בקרב יותר מ-10% מן האוכלוסייה, ובאה לידי ביטוי בהפסקות נשימה הנמשכות עשר שניות או יותר, לכל הפחות חמש פעמים בשעה".
"רבות מאותן הפסקות נשימה כלל אינן מורגשות אצל הסובלים מהן, אף שהן מורידות את רמות החמצן בדם. אולם גם אם הן אינן מורגשות בעת התרחשותן, באות הפסקות הנשימה לידי ביטוי בישנוניות במשך היום, בעייפות כרונית בעבודה או בנחירות קולניות. הסובלים מדום נשימה בשינה נמצאים בסיכון מוגבר ללקות במחלות לב וכלי דם, בעיקר לחץ דם גבוה", הסביר פרופ' לביא.
המחקר נערך במעבדה לחקר דום נשימה בשינה ע"ש לויד ריגלר בטכניון, בקרב מדגם מייצג של 15,000 איש בגילאי 20 ומעלה שנבדקו בשנים 1991-2000.
מממצאי המחקר עולה, כי השמנה וחומרתה של הפרעת הנשימה, הינם גורמים משמעותיים בלתי תלויים בסכנת התמותה. נמצא, כי שיעור התמותה הממוצע בקבוצת הבדיקה עמד על 5.5/1,000 שנות אדם, אולם זינק בשיעור כפול ואף יותר - 11.47/1000 שנות אדם, בקרב אנשים שמנים במיוחד, עם יותר מ-40 הפסקות נשימה בשעה בזמן השינה.
לדברי פרופ' לביא, "בעיות במערכת הלב והדם הן סיבת המוות השכיחה בחולים אלה. לעיתים תכופות מתים חולים מאוטם שריר הלב, אירועים מוחיים או אי ספיקת לב".
מהטכניון נמסר, כי ניתוח של שיעור המוות על-פי קבוצת הגיל, בקרב גברים הסובלים מדום נשימה בשינה בחומרה של מעל 30 הפסקות נשימה בשעה, גילה כי בגברים בגילאי 20-29 נרשם שיעור תמותה גבוה משמעותית מזה של הגברים באוכלוסייה הכללית באותו גיל.
בקרב חולים הסובלים מ-50 או יותר הפסקות נשימה בשעה, שיעור התמותה היה גבוה פי 9.8 מאשר באותה קבוצת גיל (29-20) באוכלוסייה הכללית. בקבוצת הגיל 30-39 הוא היה גבוה פי 3.12, בקבוצת הגיל 40-49 גבוה פי 1.89. כמו-כן, גברים מעל גיל 50 סובלים משיעור תמותה דומה לזה של כלל האוכלוסייה בגילם.
לדברי פרופ' לביא, "חולים מבוגרים יותר סובלים ממספר רב יותר של גורמי סיכון, בעיקר אלו הקשורים ללב ולמערכת הדם, ולכן ניתן היה לצפות שהתמותה היחסית תגדל עם הגיל. בפועל, שיעור התמותה דווקא פוחת עם הגיל. מכך ניתן לשער כי חולים בדום נשימה מפתחים מנגנון כלשהו, שעדיין אינו ברור די צרכו, המגן על המערכת הקרדיו-וסקולרית".
"משמעות התוצאות היא שדרוש שינוי דרסטי בגישה לאבחון, משום שחולים נוהגים ללכת לרופא רק כאשר מופיעים הסימפטומים הקשורים לדום נשימה, בדר"כ בסביבות גיל 50. עכשיו אנחנו יודעים שזה מאוחר מדי, שכך אנו מחמיצים דווקא את בני האדם עם הסיכון הגבוה ביותר. נכון יותר יהיה לנקוט בדיקות יזומות של דום נשימה בקרב קבוצות בסיכון גבוה, כלומר גברים מתחת לגיל 30 שהינם שמנים במיוחד, סובלים מלחץ דם גבוה, או בעלי היסטוריה משפחתית המצדיקה זאת", אמר לביא.
גברים צעירים סובלים מדום נשימה בשינה יותר מנשים 4%-10% מהגברים סובלים, כאמור, מדום נשימה בזמן השינה (תלוי בהגדרת הסימפטומים למחלה), ואילו רק 2%-4% מהנשים סובלות מהתסמונת.
פרופ' לביא מסביר, כי "איש אינו יודע מהי הסיבה להבדל זה בין המינים. תיאוריות מסוימות מצביעות על הבדלים הורמונליים, הבדלים בפיזור השומנים בגוף או הבדלים בבקרת הנשימה".