מצרים סיפקה בחשאי סיוע קריטי, הן טכנולוגי והן סיוע בכוח אדם מקצועי, לתוכנית הנשק הכימי של סדאם חוסיין בעירק בשנות ה-80, כך עולה מחקירה צבאית אמריקנית.
קבוצה מטעם ה-CIA בעירק, טוענת כי מומחים מצריים סייעו לעירקים 'לזנק קדימה' מבחינה טכנולוגית בנושא פיתוח הגז הרעיל, בשיאה של מלחמת עירק-אירן, כאשר בגדד השתמשה בגז עצבים כדי להרוג אלפי חיילים אירניים ואזרחים אירניים ועירקיים.
הדוח האמריקני הוא המהימן ביותר והמפורט ביותר מאז נשמע על שיתוף פעולה כזה בין מדינות ערביות בסוף שנות ה-80.
ממשלת מצרים דחתה האשמות אלו ושגרירות מצרים בוושינגטון חזרה שוב ושוב על הכחשות אלו כאשר נשאלה על-ידי סוכנות הידיעות AP לגבי דוח ה-CIA. אך בראיון עם AP מפקחי הנשק של האו"ם, שסרקו את המסמכים והמתקנים של עירק בשנות ה-90 אימתו ואישרו את ממצאי ארצות הברית.
ההשערה היא כי מצרים מזה זמן רב מחזיקה בנשק כימי. לדברי מומחים קיימות עדויות מוצקות כי מטוסי הקרב המצריים השתמשו פעמים רבות בפצצות גז חרדל נגד הכוחות המלוכנים במהלך התערבותה של קהיר במלחמת האזרחים בתימן בשנות השישים.
בשנת 1981, לאחר תחילת המלחמה עם אירן, ממשלתו של סדאם שילמה למצרים 12 מיליון דולר "בתמורה לסיוע בייצור ואחסון נשק כימי", כך לדברי פקחי הנשק האמריקנים בנספח לדוח המקיף, מסמך בן 350,000 מילים שפורסם בחודש אוקטובר האחרון.
הקבוצה שסקרה את עירק, אותה הוביל היועץ המיוחד של ה-CIA, צ'רלס דולפר, חיפשה במשך 20 חודשים, בשנים 2003-2004, אחר עדויות לנשק עירקי להשמדה המונית, וצוטטה על-ידי הנשיא בוש כנימוק לפלישה לעירק לפני שנתיים. הצוותים ערערו על טענותיו של בוש, כשמצאו כי עירק נטשה את תוכנית הנשק המתקדם שלה תחת הפיקוח של האו"ם בשנת 1991. בתהליך, חשפו האמריקנים פרטים עליהם לא דווח קודם לכן בנושא התוכניות, כמו הממצאים על מצרים ועל החימוש בנשק כימי.
במהלך השנים המוקדמות, מדענים מצריים סיפקו ייעוץ, טכנולוגיה והשגחה שאפשרו התקדמות מהירה וקפיצה טכנולוגית בנושא החימוש, כך נטען בדוח של דולפר.
משנת 1983 ועד 1988 השתמשו העירקים פעמים רבות בגז חרדל, בגז עצבים טבון, סארין ויתכן שאף בסוגים נוספים של כימיקלים נגד האירנים. רובם בשנת 1988, אז הפילו מטוסי הקרב העירקים פצצות גז סארין וחרדל על כפרים של מורדים עירקיים בכורדיסטן, וגרמו למותם של 5,000 אזרחים עירקיים כורדים.
בדוח דולפר נכתב גם, כי באמצע שנות ה-80 הזמינה בגדד את מומחי הנשק הכימי המצריים לעירק כדי לסייע בייצור הסארין, גז עצבים שכאשר שואפים אותו הוא גורם לתסמינים בתוך שניות - עוויתות, שיתוק, כשל במערכת הנשימה ומוות.
מחמישה טון בשנת 1984, ייצור הסארין בעירק עלה ל-209 טון בשנת 1987 ול-394 טון בשנת 1988, כך עולה מן הדוח.
פקחי הנשק האמריקנים ציינו שתי דוגמאות לסיוע מצרי:
- בשנת 1983, התאימו המצרים את מערכת הטילים 'Grad 122mm' העירקית כך שתוכל לשאת ראשי נפץ כימיים. נשק רב עוצמה זה יכול לשגר 40 טילים למרחק של 20 קילומטרים.
- שנה לאחר מכן, סיפקו המצרים לעירק טילים ארוכי טווח המצויידים במתקן מיוחד בראשיהם המכיל את הרעל.
ממצאי דוח דולפר לא הפתיעו את הפקחים האמריקניים המנוסים שנכנסו בתחילה לעירק בשנת 1991, לאחר שזו הובסה על-ידי כוחות הקואליציה בראשות ארצות הברית במלחמת המפרץ, במטרה להרוס את הנשק הכימי והביולוגי ולפרק את הפרויקט לבניית פצצות גרעיניות.
"היינו מודעים כבר משנת 1991 כי קיים קשר בין עירק למצרים בנושא הנשק הכימי", אמר רון ג. מנלי מבריטניה, יועץ בכיר לשעבר בנושא נשק כימי. לדבריו ראשי הנפץ, שהיו בתכנון מצרי היו רמז מוקדם לכך.
פקחי האו"ם ציינו גם הם פרטים על הקשר דרך חיפושים מקיפים בקרב מדענים ומשרדים ממשלתיים כשהם בודקים מסמכי מחשב עירקים ולבסוף על-ידי דיון "פתוח וכן" עם גורמים רשמיים במצרים, כך לדברי מומחה נוסף מהאו"ם.
בוושינגטון, דובר השגרירות המצרית, הישאם אלנקיב, חזר על ההכחשה הרשמית שוב: "למצרים אין כל קשר עם עירק בנושא הנשק הכימי".
