בית המשפט העליון קיבל באופן חלקי את ערעורם של חלק מהמורשעים בפרשת קרטל הביטחוח. ואולם, יחד עם זאת, קיבל בית המשפט את ערעור המדינה והכפיל את הקנסות הכספיים שהטלו על המורשעים.
שופט בית המשפט העליון אליהו מצא כתב את פסק הדין (31.3.05) שניתן בהרכב שלושה, בערעורים אשר הגישו ד"ר איתמר בורוביץ (ע"פ 4909/02), לוי ונגה רחמני וחברת הביטוח אילון (ע"פ 4917/02), ובערעור שכנגד שהגישה המדינה (ע"פ 4855/02).
הערעורים עוסקים בהרשעת הנאשמים בגין השתתפותם בפרשת קרטל חברות הביטוח שהחלה בשנת 1992. בפרשה נחשפה מעורבות חברות ביטוח רבות ושל נושאי משרה בכירים בהן - ביצירת הסדרים כובלים בענפים שונים בשוק הביטוח. את איתמר בורוביץ ייצג עו"ד אילן סופר ממשרד ש. הורוביץ ושות', את רחמני וחב' הביטוח אילון ייצג עו"ד רם כספי, ואת המדינה ייצג עו"ד שמעון דולן מנהל המחלקה הכלכלית בפרקליטות המדינה.
לטענת ד"ר איתמר בורוביץ ורחמני, אף שעבירה של עריכת הסדר כובל הינה עבירה כלכלית במהותה, הקשורה לתנאי השוק בו היא נבחנת ולנסיבותיו, הרי שלטענתו בית משפט המחוזי, התעלם לחלוטין מנסיבות השוק הנבדק ומההיסטוריה שלו, ובחן את פעילות הנאשמים, בראיה פורמאליסטית מנותקת מכל שיקול כלכלי ועסקי, ומהרקע להתרחשות האירועים.
כך לדוגמא נטען, לא נבחנו תנאי שוק הביטוח באותם ימים ונסיבותיו של המקרה, וכך לא נבחנה השאלה האם התנהגותם של הנאשמים פגעה באופן כלשהו בתחרות. לטענת בורוביץ, לא דומה שוק תחרותי כשוק מפוקח, ולא דומה שוק בו חופשייה כל חברה לגבות מחירים לפי שיקול דעתה כשוק בו פועלות החברות על-פי תעריפים מחייבים, ולא דומה שוק בו כל חברה קובעת לעצמה את תעריפיה כשוק בו תעריפי החברות נקבעים בדינמיקה של משא-ומתן קולקטיבי מול הרגולטור.
במסגרת הערעור, בית המשפט התבקש לבחון את התנהגות הנאשמים בראיה רחבה ומציאותית יותר, לדברי המערער, מכפי שעשה בית המחוזי. לטענת בורוביץ, ראיה הנותנת משקל להתנהלותו המיוחדת של שוק הביטוח תביא לזיכויו. ד"ר בורוביץ טען כי בשים לב לתנאי השוק ולנסיבותיו, הרי שבהתנהגותו לא דבק כל רבב. ד"ר בורוביץ המשיך כי מעולם לא הגביל את פעולותיו או פעולותיה של הפניקס מכוח הסכמה עם מתחריו, ולא היה בהתנהגותו משום פגיעה בתחרות. ד"ר בורוביץ טען עוד, כי פעל בהתאם למה שהיה מקובל משך שנים ארוכות בעידודן של הרשויות ובשיתופן.
לטענת ד"ר בורוביץ, בשים לב לאופיו של השוק ולדרך התנהלותן של הרשויות לא העלה על דעתו שהתנהגותו עלולה להיחשב כאסורה, וכי בעצם ביצוע המעשים הוא עלול להפוך עצמו, למי שנחשב כצד להסדר כובל. במצב דברים זה, לא התגבשה אצלו המודעות הדרושה לשם הוכחת עבירת ההסדר הכובל.
לטענת המדינה, שיעור הקנסות אשר הוטל על נושאי המשרה נמוך ובית המשפט התבקש להכפילו, וכן התבקש בית המשפט להחמיר בעונשי המאסר שנגזרו על נושאי המשרה.
בפסק דינו בערעורים בחן בית המשפט העליון את הסוגיה בפסק דין מעמיק הפרוש על למעלה ממאה עמודים.
בית המשפט זיכה את המערערים, מחמת הספק, מהעבירה שיוחסה להם בגין החלתם המתואמת של תעריפי הביטוח בענף הרכב לשנת 1992. זאת, בין היתר, על-רקע דפוסי התחרות המוגבלת שאפינו את שוק הביטוח באותה העת, וכן על-רקע מעורבותו של המפקח על הביטוח בתהליכי גיבושם ואישורם של תעריפי הרכב לשנת 1991 ובהליכי עדכונם לשנת 1992.
יתר הרשעותיהם של המערערים, עשיית הסדרים כובלים בענף ביטוח של בתי העסק בענף ביטוח הרכב, ובענף ביטוח הדירות, נשארו על כנן.
ביחס לעונשים שנגזרו על הנאשמים בבית המשפט המחוזי, ראה בית המשפט לקבל בחלקו את ערעור המדינה והכפיל את שיעור הקנסות, ברם נמנע מלהתערב לגבי עונשי המאסר אשר נגזרו.
התוצאה היא שבורוביץ ירצה ששה חודשי מאסר בפועל (בעבודות שירות) וישלם 1,200,000 ש"ח, לוי רחמני ירצה שה חודשי מאסר בפועל (בעבודות שירות) וישלם קנס של 600,000 ש"ח, נגה רחמני ירצה שלושה חודשי מאסר בפועל (גם הוא בעבודות שירות) וישלם קנס בסך של 300,000 ש"ח.
