"תוכנית ההינתקות היא מעשה שלטוני מובהק שהפן המדיני-ביטחוני בו מהווה את עיקר טיבו. המדינה סבורה, כי אין לעשות שימוש בכלים המשפטיים הרגילים שבדיני הנזיקין, החוזים והקניין, הקבועים בדין ובהלכה הפסוקה לצורך טיפול בסוגיות העולות באשר ליישום התוכנית. זאת, משום שאלה אינם ערוכים לתת מענה הולם, יעיל ומקיף לתוצאות הכרוכות ביישום החלטת מדיניות-שלטונית מובהקת, בעלת אופי ייחודי, כגון תוכנית ההינתקות, אף בשים לב לקשת הרחבה של הזכויות המושפעות ממנה". דברים אלה טוענת המדינה, כאמור, בתגובה לעתירות שהוגשו נגד הממשלה, בדרישה לבטל את ההחלטה על יישום ההינתקות.
תגובת המדינה ניתנה על-ידי הפרקליטות ערב הדיון הקבוע בבית המשפט העליון, בהרכב מורחב של 11 שופטים. תשובות הפרקליטות ניתנות לגבי שמונה עתירות, שהדיון בהן אוחד. העותרים הם מועצת חוף עזה ועותרים פרטיים העומדים בפני פינוי.
בעיקרו של דבר טוענת הפרקליטות: על בית המשפט להימנע מהתערבות בהחלטת הממשלה; הדרישה לכפות על הממונה על הרכוש הממשלתי והנטוש באזור חבל עזה (להלן: "הממונה"), להימנע מביצוע הפינוי, הינה דרישה שיש לדחות.
בתשובה המנומקת שהוגשה בגין אחת העתירות טוענת הפרקליטות, כי יש לדחות את העתירה לפחות מן הטעמים הבאים:
- ראשית, מערכת היחסים החוזית בין הממונה לבין המתיישבים ובעלי העסקים נובעת כל כולה ממעמדו המשפטי הכללי של השטח, ולצורך להתייחס ל"זמניותה של התפיסה הלוחמתית של השטח המפונה". הדברים באים לידי ביטוי גם בחוזה החכירה שנכרת; מעבר לכך, גם ללא סעיף מפורש בחוזה בדבר יכולת ביטול החוזה על-ידי הממונה, יש לפרש את החוזה בצורה כזו המאפשרת לממונה לבטל הזכויות עם החלטה מדינית בדבר הפסקת הנוכחות הישראלית באזור.
- שנית, בחלק לא מבוטל של החוזים, ובין היתר גם בחוזה שנחתם עם העותרת, ישנו סעיף מפורש המאפשר לממונה לבטל באופן חד-צדדי את החוזה בהתקיים נסיבות מסוימות, אשר פינוי היישובים נכנס לגדרן.
- שלישית, לחלופי חילופין בלבד, גם מעבר לדיני החוזים הכלליים, הלכת ההשתחררות מאפשרת בנסיבות אלה הפסקת החוזה, על כל המשתמע מכך.
הפרקליטות טוענת בתשובתה, כי בכל מקרה - מדובר בהחלטה מדינית של ממשלת ישראל בדבר הפסקת הנוכחות הישראלית באזור המיועד לפינוי שהוא אזור שעליו מוחלים כללי התפיסה הלוחמתית. פינוי המתיישבים והעסקים מקרקעות אלה וביטול הזכויות הינם חלק בלתי נפרד מהליך ההינתקות כולו. סעיף 28 לחוק אינו עוסק בנטילת זכויות באופן כללי, אלא הוא עוסק בביטול זכויות שניתנו לישראלים כהגדרתם בחוק, בקרקע המנוהלת על-ידי הממונה . החוק אינו מבטל זכויות של ישראלים בקרקע פרטית בשטח המפונה, הגם שגם על קרקע זו ועל בעליה, חלה התכנית.
המדינה טוענת בתשובתה לבית המשפט העליון, כי מטרת ביטול הזכויות שהופקדו בידי המתיישבים אינה נעשית לצורך שימוש ציבורי של המדינה בקרקע עצמה, כפי שקורה בדרך כלל בהליך של הפקעה. הביטול הוא פועל יוצא של הגשמת התוכנית המדינית של הממשלה, תוכנית ההינתקות, שביטול הזכויות הינו חלק אינהרנטי ממנה. היינו, בניגוד להפקעה, בה מדובר על רכישת הקרקע על-מנת לעשות שימוש אחר בקרקע, ביטול הזכויות במסגרת תכנית ההינתקות לא נעשה לשם רכישת הזכויות בקרקע אלא לשם מטרה רחבה יותר, כאמור. אי-לכך, ביטול הזכויות במקרקעין הינו אמצעי בלבד לשם הגשמת מטרות תכנית ההינתקות ולא בגדר מטרה כשלעצמה.
