תערוכות חדשות במוזיאון תל אביב

שתי תערוכות צילומים חדשות נפתחות השבוע במוזיאון תל אביב: אברהם חי: פנים מול פנים למעלה מ-30 שנה אברהם חי מבקר בקביעות בסדנאותיהם של אמנים ישראלים. מרבית התצלומים אינם מבקשים לרגש את הצופה באמצעות התמקדות במצב דרמטי, מבוים או מקרי, אלא משאירים בידיו את החירות להקשיב, לראות ולהבין. דיוקן ישיר וחזיתי והימנעות מצילום "עשוי" ו"מתוחכם", מאפיינים את גישתו הייחודית של אברהם חי אל נושא, שטופל בתולדות הצילום באופנים מגוונים מאוד. בתערוכה מוצג מבחר של תשעים תצלומי שחור-לבן מהשנים 1972–2005 - פנורמה המספרת את תולדותיה של האמנות הישראלית: החל באמני "אופקים חדשים" דוגמת יוסף זריצקי, יחזקאל שטרייכמן ודב פייגין, דרך פנחס כהן גן, מנשה קדישמן ומשה גרשוני, ועד יזהר פטקין והדור הצעיר יותר – סיגלית לנדאו וגל וינשטיין. לעתים הדיוקנאות חושפים קלסתר פנים שקלטה העדשה, ולעתים הפנים נעדרות והאמנים "שקועים בחלומם". בחלק מהתצלומים, כגון בדיוקן יהודית לוין ואורלי מייברג, הצומת המרתק הוא אותו הרף העין שבו נהפך על פניו הקשר שבין האמיתי לבין האשלייתי. התערוכה מלווה בקטלוג מקיף. הפתיחה ביום חמישי, 21 באפריל 2005, בשעה 8 בערב. טימותי גרינפילד-סנדרס: תצלומי דיוקנאות גישתו של טימותי גרינפילד-סנדרס לאמנות הדיוקן היא הומניסטית במובהק. גישה הומניסטית זו עמדה בבסיס המטרה שאותה שאף - ואף הצליח - להשיג: להוציא תחת ידו ספר מקיף על המוחות היצירתיים בני זמנו בכל התחומים שבהם יכולה יצירתיות לבוא לידי ביטוי, כגון אמנים, משוררים, סופרים, מוסיקאים, שחקנים, מדענים, אדריכלים, ואף סוחרים ופוליטיקאים. כך קיבץ גלריה מרשימה של דימויים - מעל שבע מאות במספר - המעידה, יותר מכל כרוניקה כתובה, על החיים בתקופתנו ועל מנהגי הזמן. "תצלומיו של נאדר מייצגים תקופה מסוימת, הם מתעדים אותה. בעוד מאה שנים אני מקווה שתצלומיי יובנו באופן דומה – כמסמך המתעד את העולם שבו חייתי, עולם האמנות" (גרינפילד-סנדרס, 1997). בתערוכה מוצגים 26 דיוקנאות של אמנים ואנשי רוח אותם צילם גרינפילד-סנדרס בעשרים השנים האחרונות. הפתיחה ביום חמישי, 21 באפריל 2005, בשעה 8 בערב.