הפזמונאי והאמן אהוד מנור נפטר מדום לב בביתו אשר בתל אביב (ג', 12.4.05). בן 64 במותו. הלוויתו תתקיים ביום ד' ב-14:00 ביישוב בנימינה.
אלמנתו של מנור, עופרה פוקס, דיברה על אהוד בראיון לערוץ 2 ואמרה: "מחכה לנו הופעה בחולון שכבר לא תהיה כנראה ונסיעה לאמריקה. הכל נגמר. קשה לי קצת לעכל את זה. אני עוד לא מעכלת".
נשיא המדינה, משה קצב, ורעייתו הביעו את תנחומם ומסרו: "הנשיא ורעייתו מביעים את כאבם וצערם על פטירתו בלא עת של אהוד מנור - מגדולי המלחינים והיוצרים של הזמר הישראלי. אהוד מנור ביסס וחיזק את המכנה המשותף בחברה הישראלית ונתן ביטוי איכותי לרגעי השימחה והצער שליוו אותנו בחיי המדינה. אהוד מנור היה אחד המעצבים הבולטים של התרבות הישראלית, יהיה זיכרו ברוך. אנו מביעים את תנחומינו למשפחתו ולמוקיריו".
ראש הממשלה, אריאל שרון, פרסם הודעה מיוחדת בעקבות מותו של אהוד מנור. בהודעה נכתב: "הבוקר הלך לעולמו אחד מענקי הזמר והשירה בישראל, חתן פרס ישראל, אהוד מנור. אהבתו של מנור למילה הכתובה, לצליל המולחן ולחיבור המופלא ביניהם הייתה אין סופית. בכישרון, בחדות בווירטואוזיות ובסקרנות אין קץ, טיפל מנור בשפה העברית ובנו הישראלים מכל זווית אפשרית: מדינה וצבא; מלחמה ושלום; אהבה ופרידה".
שרון ממשיך בהודעתו וכותב: "בשיריו שימר באהבה וברגישות, את יופייה, תמימותה, פריחותיה ומרחבי שדותיה של הארץ האחת שיא ביתו-ביתנו. הוא היטיב לכתוב על תקוותיה ועל אבלה, על עץ מצל ופרח מלבלב. על הפשטות ביחסי האנשים ועל העצמה הטמונה בחברות טובה ומגוננת". שרון מסיים ואומר, כי "אנו נפרדים מאהוד מנור, זיכרו לברכה, במילותיו שלו: 'איך שימרו את הטעם, איך הלב היכה כמו רעם - עד השתיקה'".
שרת החינוך, לימור לבנת, אמרה כי מדובר ביום אבל לעם ישראל. "אחד מגדולי היוצרים של התרבות העברית החדשה הלך מאיתנו בטרם עת. אהוד מנור העשיר אותנו במאות שירים ותרגומים שהפכו לחלק בלתי נפרד מהזהות הישראלית. לא ניתן אפילו להעלות על הדעת, עד כמה היה עולמנו צר אילולא הוא התהלך בינינו וכתב לנו עוד ועוד. ועתה, הלב הרחב הזה, שנתן לעם ישראל כל כך הרבה - נדם, ובליבנו לא נותר אלא חלל עצום, וגעגוע לילד מבנימינה שזוהרו נגע בנו".
השר שאול מופז אמר כי אהוד מנור, שהיה אחד המשוררים והפזמונאים הבולטים של מדינת ישראל, הטביע את חותמו על התרבות. הוא היה אדם שאהב את ארץ ישראל, את הדמויות שבה, אמר מופז וסיפר כי שיריו 'אין לי ארץ אחרת' ו'אחי הצעיר יהודה' השפיעו עליו באופן אישי ועל רבים מתושבי מדינת ישראל.
המשנה לראש הממשלה, שמעון פרס, ספד לו: "בחייו עברו עליו אירועים קשים שגם אותם ביטא בשירה. שיריו היו סיפור מהלב אל הלב. זהו אובדן גדול לשירה ולתרבות הישראלית. גם אחרי לכתו שיריו יתנגנו בליבנו עוד ועוד".
ח"כ גילה פינקלשטיין, חברת ועדת החינוך והתרבות של הכנסת, ביקשה ממנהלי בתי הספר בארץ להקדיש שעה לזכרו של אהוד מנור. "אהוד מנור סימל את כל הטוב של הארץ הזאת, את הישראלי היפה, ויצירותיו הן סמל להזדהות חוצת מחנות".
מנכ"ל אקו"ם, יוריק בן-דוד, אמר עם הישמע דבר מותו של מנור: "אין לי ספק, שמכינים הפקה גדולה, שם למעלה".
דוקטור לשם כבוד בחודש שעבר הכריז נשיא אוניברסיטת בר-אילן, פרופ' משה קווה, על
ההחלטה להעניק למנור תואר דוקטור כבוד של האוניברסיטה, במסגרת אירועי היובל שלה המתוכננים לחודש יוני הקרוב.
בפגישה נרגשת שקיים אהוד מנור עם קווה אמר מנור: "אני נרגש עד עמקי נישמתי. אני מעריך מאוד את הכבוד שהנחלתם לי. תמיד הרגשתי כאן בבית מבחינת ערכי החינוך, ערכי הסובלנות ואהבת האדם שאתם מנחילים כאן לציבור הסטודנטים". מנור הוסיף שהיתה זאת הפתעה גמורה עבורו. "כשהתקשרו אלי לא האמנתי, אבל אט אט התברר כי אכן על הקו נמצא נשיא האוניברסיטה". קווה אמר במפגש: "אין דבר טבעי יותר מלהעניק לאהוד מנור תואר דוקטור כבוד של אוניברסיטת בר-אילן. אהוד מנור מבטא ביצירתו, באופיו ובפועלו את כל טוב הארץ הזו".
בהחלטת הוועדה לתארי כבוד להעניק את התואר לאהוד מנור נאמר, בין היתר: "התואר מוענק לך כאות הוקרה על פעילותך הפורה והברוכה בתחום הזמר העברי. רבים משיריך נכנסו לקלאסיקה של הזמר העברי, והפכו לנכס צאן ברזל".
קווים לדמותו בגיל 15 נפטר אביו של מנור, ישראל וינר. במלחמת ההתשה נפל אחיו יהודה, לזכרו כתב את השיר "אחי הצעיר יהודה". לפני שנים אחדות התאבד אחיו. מנור עצמו חלה בסרטן לפני שנים אחדות, אך הצליח להתגבר על המחלה. הוא הגדיר את עצמו כמי שתמיד רואה את החיים כנחמדים יותר ממה שהם, ואל מחלת הסרטן בה לקה התייחס כסוג של מחלה מתקנת.
בשנות ה-60' השתלב לעומקה של תעשיית המוסיקה בארץ. בשלב מאוחר יותר השתלב גם בטלוויזיה בתוכניות "עד פופ", "מסך אישי" ו"הילוך חוזר".
לפי נתוני אקו"ם, החל משנת 2001 ועד לשנת 2004, מנור הוא היוצר המושמע ביותר בכל רשתות הרדיו. מנור כתב כ-1,250 יצירות בעברית ותירגם מלועזית לעברית כ-620 יצירות.
מנור היה חתן פרס ישראל בתחום הזמר העברי לשנת 1998, כתב, הלחין ותירגם תיאטרון בארץ, לבידור ולתעשיית המוסיקה. בין שיריו הידועים: "אין לי ארץ אחרת", "ללכת שבי אחרייך", "ברית עולם" ו"אחי הצעיר יהודה".
מנור נולד במושבה בנימינה. שירים רבים שכתב מוקדשים לה ולבית הוריו. הוא נישא ב-1966 לזמרת עופרה פוקס ולהם שלושה ילדים - גלי, ליבי ויהודה. שיריו הראשונים נכתבו לרעייתו ומאז כתב שירים רבים והלחין עבור יוצרים רבים בארץ.
ב-1971 נבחר לתרגם את המחזמר המצליח "שיער". בעקבות ההצלחה החל בתרגומם של מחזות זמר רבים והצגות רבות, בהן עשרות מחזות בקמרי, כמו "הקמצן" של מולייר, "אחים בדם" של וילי ראסל, "עלובי החיים" של ויקטור הוגו, אלן בובליל ועוד.
באותן שנים עבד בשיתוף עם הזמר צביקה פיק, בין היתר על השירים "אני אוהב אותך לאה", ו"סימנים" ומאוחר יותר עם הזמר מתי כספי. השניים חיברו ביחד שירים ידועים רבים אשר נכנסו לקלסיקה הישראלית, בהם "ברית עולם" ועוד. אמנים נוספים עמם עבד בשיתוף פעולה היו חווה אלברשטיין, אריאל זילבר, יאיר רוזנבלום ועוד.
את השתתפותה הראשונה של ישראל בתחרות האירוויזיון ליווה מנור כשכתב את "אי שם" עם נורית הירש. השיר זכה במקום הרביעי. לשלמה ארצי כתב את "את ואני" אשר הגיע למקום ה-11. ב-1976 ייצג את ישראל השיר "אמור שלום" של מנור וכספי בביצוע שוקולד, מנטה מסטיק (מקום 6). ב-78' זכה השיר שכתבו מנור והירש, "אבניבי", שאותו שר יזהר כהן, במקום הראשון בתחרות.
ב-1983 זכתה עפרה חזה במקום השני עם "חי" של מנור ואבי טולדנו, ב-1988 שרה ירדנה ארזי את השיר "בן אדם" שאותו כתבו מנור ובוריס דימיטשטיין, אשר זכה במקום ה-7 וב-1992 ייצג את ישראל השיר "זה רק ספורט", שכתבו מנור וקובי אשרת לדפנה דק, אשר הגיע למקום ה-6.
את "אין לי ארץ אחרת" כתב עם קורין אלאל בזמן מלחמת לבנון ב-1982. את השיר המרגש שרה גלי עטרי. זהותו המוסיקלית התבססה למעשה בסגנון אמצע הדרך (מיינסטרים) ושירי א"י הישנה והטובה.
מנור תימלל שירים רבים אשר השתתפו בפסטיבלי ישראל ובפסטיבלי הילדים. בנוסף הגיש תוכניות רבות בקול ישראל ובטלוויזיה הישראלית. ב-1995 זכה בפרס אקו"ם על מפעל חיים. מנור אמר בטקס קבלתו את פרס ישראל בתחום הזמר העברי, כי לדעתו במוסיקה הישראלית של השנים האחרונות, "החומרים המערביים והמזרחיים, מתערבבים בטבעיות רבה יותר, וקשה להבחין ביניהם".
בספטמבר 2004 כתב את השיר "לא מפקירים חבר", לבקשתם של חבריו של הנווט רון ארד. השיר הולחן על-יד חנן יובל [ראו קישור].
בתוכנית הבוקר בערוץ השני סיפרו חברים ועמיתים לעבודה של מנור, גלי עטרי, קורין אלאל ועוד, על אדם אהוד ויקר, מלחין אגדי ואיש משפחה אוהב. גלי עטרי אמרה, במסגרת תוכנית הבוקר, כי "אהוד מנור היה... ישראלי בכל רמ"ח אבריו... היה לו זמן וחיוך לכל אחד".
"אינני פוחד עוד מהמוות" בראיון שנתן אהוד מנור למוסף התרבות "השבועון" של 'מקור ראשון' לפני כחודש וחצי (18.2.05), שיתף אהוד מנור את הקוראים במחשבותיו ותחושותיו, ואמר: "אינני פוחד עוד מהמוות".
כשנשאל האם עבר שינוי ביחסו למוות, לאחר התאבדותו של אחיו זאב ומותו שנים רבות לפני כן של אחיו יהודה, ענה מנור: "בוא נגיד שאינני פוחד ממנו עוד. פעם הייתי חושש מאוד ללכת לבית העלמין. היום ממש לא. אני מרגיש שם ממש בבית. כל האהובים עליי נמצאים באותו מקום, וממרומי הגבעה של בית העלמין בבנימינה אני רואה את הבית שבו נולדתי.
מה שעוד הכין אותי זה שלפני חמש שנים גילו אצלי גידול ממאיר, ניתחו אותי והוציאו אותו, ולאושרי לא עברתי טיפולים כימותרפיים. אני מצטלם מדי חצי-שנה בסי-טי, ותודה לאל הכל בסדר. עוד מעט אעלה לכיתה א', שזה אומר שעברתי, מבחינת שנים, את התקופה הקריטית".
עוד הוסיף וסיפר מנור: "לפני הניתוח נפרדתי מאשתי ומילדיי בשיחה ארוכה, רוויה בדמעות מכל הצדדים, כי חשבתי שלא אצא ממנו. אחרי זה הייתי צריך להתמודד עם כל מה שאמרתי. שזה היה נהדר. אמרתי להם דברים שאולי לא הייתי אומר סתם".