בפסק דין שניתן השבוע (יום א', 17.4.05) בביהמ"ש המחוזי בחיפה, קבע ביהמ"ש, כי יש לבטל הליכי משכנתא והוצל"פ, שננקטו על-ידי בנק דיסקונט נגד אדם שנפטר, מחמת פגמים יסודיים שנפלו בהליכים שנקט הבנק.
ביהמ"ש מתח ביקורת על התנהלותו של הבנק, לרבות על כך שאת האזהרה על נקיטת הליכי הוצל"פ - אזהרה בכתב אותה יש למסור לחייב (בהליך של "מסירה"), הדביק הבנק על דלת דירתו של המנוח.
התנהלות הבנקים במדינת ישראל מעולם לא ניחנה בעודף רגישות או רחמים לחלש ולדך, אולם אפילו בהתחשב רף הרגישות הנמוך אליו הורגלנו, הצליח בנק דיסקונט להתעלות על עצמו ולהפתיע בסוג חדש של אטימות, כאשר רדף ללא מנוח חייב שנפטר.
שלמה בן-דוד ז"ל מישכן את דירתו לטובת בנק דיסקונט למשכנתאות בע"מ. רצה אדון עולם ובן-דוד הלך לעולמו, לפני שהספיק למחוק חובותיו לבנק. לאחר פטירתו של בן-דוד, החליט הבנק לפתוח תיק הוצל"פ נגד "עזבון המנוח בן-דוד ז"ל".
במשך שנה וחצי פעל הבנק ללא מנוח נגד אדם שכבר אינו בין החיים. אולי חשב לעצמו הבנק, שאם יתעקש מספיק ויגלה נחישות, יפסיק המנוח לנוח בקברו, יקום מהעפר וישלם חובותיו. בצעד מקאברי והזוי, אשר בעיקר מעיד על אטימות ללא גבולות, את האזהרה על נקיטת הליכי הוצל"פ הדביק הבנק על דלת דירתו של בן-דוד המנוח, כנדרש על-פי דין. אם כבר לרדוף אחר מתים, אז בהתאם לחוק...
בסופן של שנה וחצי, משכל המרדפים אחר המת כשלו, מכר הבנק את דירתו של בן-דוד ז"ל לצדדים שלישיים.
המבקשת, שלי בן-דוד, באמצעות עו"ד לוי רונית ממשרד זפט, טענה כי הבנק, באמצעות כונס הנכסים, הפר כל חובת אמון וחובת זהירות שמוטלת עליו, לא קיים את הוראות החוק בהליכי מימוש המשכנתא ועשה בדירה כבשלו, כאשר מדובר בדירה השייכת לאדם שנפטר ואין ביכולתו להתגונן ולעמוד על זכויותיו.
שלי בן-דוד, הנמנית על יורשיו של המנוח, ביקשה מכונס הנכסים שמונה לדירה, "לפדות" את הדירה תמורת 265,000 שקל. בקשתה זו ובקשות אחרות שהוגשו אחריה, נדחו בזו אחר זו על-ידי ראש ההוצל"פ.
ביהמ"ש המחוזי בחיפה נתן לשלי בן-דוד רשות לערער על החלטת ראש ההוצל"פ, החליט לקבל את הערעור ולבטל את הליכי ההוצל"פ ואף הורה על ביטול הליכי המשכנתא, וזאת בשל הפגמים היסודיים שנפלו בהליכי ההוצל"פ.
"הבנק נקט בהליך הוצאה לפועל נגד אדם שמת. העובדה שהבנק הוסיף ליד שמו את המילים 'עזבון המנוח' ולאחר שמו את המילה ז"ל, אינה עושה ולא כלום. שהרי אם כך, למי אמורה להימסר? לאדם שמת? והרי אין זה מחלוקת שהבנק לא הוסיף ליד שם העזבון שמו של אדם חיי וקיים".
בהתייחס לאזהרה שנתלתה על הדלת, קובע ביהמ"ש: "מה הטעם ומה תועלת יש בהדבקת אזהרה המיועדת לאדם שמת על דלת הבית שבו גר בחייו? וכי ניתן לאמר שקיימת חזקה שהמת יקום מקברו, יראה את הכתב, יקרא בו ויפעל לסילוק חובו?".
ביהמ"ש לא חסך ביקורת ישירה ועוד אמר: "העיסוק בתיק זה העלה על שולחן הדיונים עניין רציני וכבד משקל. למרבה הצער, נוכחתי לדעת, שבנק נכבד נהג בעניין שלפני באופן לא נכון, כאשר נקט בהליך כנגד עזבונו של מנוח וכנגד המנוח עצמו".
בר"ע 1843/04