בית המשפט לתביעות קטנות בתל אביב, קבע כי על העירייה להשיב לאדם ששילם דוח חניה שחלה עליו התיישנות, את סכום הקנס ששילם, בתוספת 500 שקל פיצוי על כך שנשלחו מעקלים לביתו ו- 300 שקל הוצאות משפט.
בתביעה שהוגשה לביהמ"ש, טען התובע כי יום בהיר אחד, בלי כל התראה, הגיעו מעקלים לדירת הוריו והוא כלל לא זכר שקיבל את הדוח שבגינו נשלחו המעקלים. התובע ניגש לעיריה לברר והסתבר שמאז אישור המשלוח האחרון מהעירייה, חלפו למעלה משלוש שנים.
מאחר שחלפו יותר משלוש שנים מאז פעולת האכיפה האחרונה ועד הגעת המעקלים, טען התובע להתיישנות וביקש את החזר הדוח, בשווי 717 שקל, ששילם תחת מחאה וכן פיצוי של 2,000 שקל בגין שעות העבודה שנאלץ לבזבז ו-1,500 שקל בגין עוגמת הנפש שנגרמה לו.
לטענת העירייה, בשל תקלה, לא נשמרו הודעות דואר רשום שנשלחו אל התובע. על-מנת לתמוך בטענה זו, הוגש תצהיר של הגב' רונית חורש, מנהלת מחלקת חניה ואכיפה בעיריית ת"א, המיועדת להראות כיצד ניתן ללמוד מתוך מסכי המחשב של העיריה כי אכן נשלחה הודעה בדואר רשום לתובע. ביהמ"ש קבע, כי אין בחומר שהוגש על-ידי העירייה התייחסות ספציפית למקרה של התובע, אלא מדובר על דוגמא כללית, המתייחסת למקרה אחר. יתר על כן, המצהירה לא התייצבה לדיון.
נקבע, כי חלפו יותר משלוש שנים מאז פעולת האכיפה האחרונה שביצעה העירייה ועד שהגיעו המעקלים לבית התובע. לפיכך, דין הקנס להתבטל בשל התיישנותו ופעולת הגביה (משלוח המעקלים, מ.ה.) לא היה כדין. כאמרו, ביהמ"ש חייב את העירייה לשלם לתובע 717 שקל החזר הקנס ששילם, סכום נוסף של 500 שקל בגין משלוח המעקלים שלא כדין ו-300 שקל הוצאות משפט.
תק 10697/04