בערב יום השואה תקיים התזמורת הסימפונית החדשה חיפה קונצרט מיוחד במשכן לאומנויות הבמה. בקונצרט ביצועי בכורה ליצירות של המלחינים פאבל האס וויקטור אולמן שנספו בשואה והיצירה של המלחינה אלה מילך שריף "ואולי השמים ריקים". הקונצרט יתקיים מיד בתום הטקס המרכזי ביד ושם.
פאבל האס (1944-1899) "כוח היצירה היה מאז ומעולם חזק ככוח הרצון לשרוד"- פאבל האס - טרייזנשטאדט. פאבל האס נולד בעיר ברנו שם החל ללמוד בביה"ס של האגודה הפילהרמונית. בשנים 1917-1912 החלו יצירותיו להתפרסם, אך בשל חוסר יכולתו לסיים יצירות, מספר יצירותיו ה"מושלמות" מועט יחסית. הוא הפך לבכיר תלמידיו של המלחין ליאוש יאנאצ'ק (1928-1854).
מאמצע שנות העשרים של המאה הקודמת הצטרף לקבוצת מלחינים צ'כים אוואנגרדים, אך הקפיד שהמוסיקה שלו תהיה תקשורתית. יצירותיו שנונות ועשירות במקצבים, ויכלו לנוע בחופשיות רבה ממדיטטיביות להומור חופשי. הוא פיתח סגנון עצמאי תוך שהוא משלב השראות מגוונות ממוסיקת ג'אז ועד שירי עם מוראבים. כמו סטרווינסקי גם הוא שילב חוש הומור, חוש לגרוטסקיות יחד עם יכולת תזמור מרשימה.
האס היה בתקופה של פריחה אמנותית כשהנאצים כבשו את צ'כוסלובקיה. הוא המשיך להלחין, גם כשנכלא בגטו ויצירותיו דאז משקפות ניסיון להתעמת אל מול אי הצדק ושלטון הפחד בכל אמצעי אומנותי הידוע לו. פאבל האס נכלא בגטו טרייזנשטאדט במשך שלוש שנים והיה על הטרנספורט האחרון שעזב את המקום לאושוויץ. הוא נרצח בתאי הגזים ב-17.10.44 מספר חודשים לאחר יום הולדתו ה-45.
הסקרצו העצוב הולחן בזמן לימודיו של האס עם יאנאצ'ק, וניכרת השפעת המורה על תלמידו. מקור ההשראה ליצירה היה פרשיית אהבת נעורים. המוסיקה שופעת ליריות והיצירה נחשבת לאחת מהמשובחות שביצירותיו המוקדמות של האס.
ויקטור אולמן (1944-1898) "עבורי טרייזנשטאדט הייתה ונשארה מעין חוויה חינוכית" -ויקטור אולמן. ביצוע הבכורה היה בשטוטגארט ב-18.10.89. ויקטור יוסף ישראל אולמן גדל כגרמני-צ'כי עד 1909. לאחר שהשלים שירות צבאי בצבא הקיסר, החל ללמוד משפטים בוינה (1918). בזמן שהותו בוינה הוא החל ללמוד מוסיקה ולמד בקורס הלחנה אצל ארנולד שנברג. שנברג התרשם כל כך מן הצעיר עד שהמליץ עליו בפני אלכסנדר זמלינסקי.
בזמן שהותו בציריך (כמנצח ומנהל מוסיקלי) החל אולמן מתעניין בעקרונות האנטרופוסופיה. אחד מהעקרונות שמצא חן בעיניו היה האמונה בכוחו של האינטלקט להתגבר על קשיים פיסיים וכך להגיע לדרגות גבוהות של רוחניות. בין 1933-1931 אולמן חדל מפעילות מוסיקלית והקדיש את כל כולו לניהול ספריה בשטוטגארט, אולם עליית הנאצים לשלטון ב-1933 גרמה לו לעזוב את גרמניה, לחזור לפראג ולמוסיקה.
בצ'כיה ויקטור אולמן עסק בפעילויות מוסיקליות מגוונות עד לגירושו לטרייזנשטאדט ב-8 בספטמבר 1942. גם בגטו הוא הטביע את חותמו והפך לדמות חשובה בטרייזנשטאדט תוך שהוא משמש כמארגן, מנצח, פסנתרן וכותב ביקורות. במקביל הוא לא פסק מהלחנה, נהפוך הוא, הוא הלחין בקצב מסחרר ובמהלך 24 חודשי שהותו בגטו הלחין 23 יצירות. לאור התנאים הקשים בטרייזנשטאדט נשאלת השאלה האם לאמונותיו האנטרופוסופיות היה קשר לאותו הספק מרשים.
ויקטור אולמן נשלח לאושוויץ באחד הטרנספורטים האחרונים שעזבו את טרייזנשטאדט ב-16.10.44. אולמן שהאמין שיוכל להמשיך בעבודתו רצה לקחת עימו את יצירותיו ורק עקשנותם של חבריו גרמה לו להסכים ולהשאיר את כתבי היד שלו בטרייזנשטאדט. יומיים מאוחר יותר ב-18.10.44 הוא נרצח בתאי הגזים של אושוויץ.
ויקטור אולמן הלחין שלוש משבע הסונטות שלו לפסנתר בגטו טרייזנשטאדט. ככל הנראה הסונטות מס' 5 ו-7 תוכננו כמעין טיוטות לסימפוניות.אולמן לא הספיק לתזמר את היצירות אבל השאיר הוראות מפורטות לגבי סוג ומספר הכלים שרצה שישמשו בסימפוניה. הסימפוניה השנייה הושלמה ב-22.8.44 והיא הוקדשה לילדיו.
אלה מילך שריף - "ואולי השמים ריקים" לזמרת, קריין ותזמורת סימפונית, מבוסס על ספרו של ד"ר ברוך מילך "ואולי השמים ריקים" בהוצאת יד-ושם וידיעות אחרונות, בעריכת ד"ר שוש מילך-אביגל. עריכת טקסט ליצירה: אלה שריף ושוש אביגל.
"ביום שישי האחד בספטמבר 1939 החל הסוף של חיי האמיתיים" כתב ברוך מילך ביומנו בעת שבתו במחבוא לאחר שאבד את אשתו, את בנו הפעוט ואת אמונתו. יומן זה, הנפרס על גבי אלפי עמודים, פיסות נייר ופתקים הפך לצוואתו של ד"ר מילך, רופא יהודי מגליציה ואביהן של המלחינה והזמרת אלה מילך – שריף ואחותה מבקרת וחוקרת התיאטרון ד"ר שוש אביגל ז"ל.
עם עלייתו לארץ עם אשתו השניה לוסיה, ניסה ד"ר מילך להחזיר לרשותו את היומן אותו מסר למשמרת לידי הוועדה ההיסטורית בוורשה, אך ללא הצלחה.
בערוב ימיו החליט לשחזר את היומן, הוא הלך לעולמו מבלי שהספיק להשלים את ספרו-צוואתו. בנותיו השיגו תדפיס של היומן המקורי.
ב-1999 יצא הספר "ואולי השמים ריקים" בהוצאת "יד ושם" ו"ידיעות אחרונות", ונוסף לו מבוא שנכתב ע"י שוש אביגל. היצירה מוקדשת לשוש אביגל ז"ל שערכה את הספר ויחד עם אחותה ערכה את הטקסט ליצירה.
היצירה "ואולי השמים ריקים" בוצעה בביצוע בכורה עולמי במרס 2003 בישראל על-ידי תזמורת סימפונט רעננה ומאז בוצעה בברלין ובדיסלדורף בשפה הגרמנית, בפסטיבל צ'אטאקווה בארה"ב בשפה האנגלית ותבוצע במאי בלובלין שבפולין בשפה הפולנית במקביל לביצוע היצירה במשכן לאמנויות בישראל.
"בכל המקומות", אומרת מילך שריף, "בהם בוצעה התקבלה היצירה בתדהמה ובהתרגשות עצומה. מפעם לפעם אני חשה כי אבי, שרצה בנקמה על כל הדברים שאירעו לו ולמשפחתו, זוכה דרך ביצוע היצירה הזו לנקמה לה ייחל".
הכניסה חופשית לקהל הרחב.