האופרה "צחוק של עכברוש" חוזרת לקאמרי

לאור הביקורות הנלהבות ודרישת הקהל החליטו התזמורת הקאמרית הישראלית והתיאטרון הקאמרי של תל אביב להמשיך ולהציג את האופרה "צחוק של עכברוש". סדרה של ששה מופעים נוספים יתקיימו בתאריכים 17, 18, ביולי וב-1,2,3,4 באוגוסט 2005 באולם הקאמרי 2. "צחוק של עכברוש" הינה אופרה העוסקת בנושא השואה בשפה העברית. המלחינה אלה מילך-שריף, בחרה להלחין אופרה המבוססת על הרומן "צחוק של עכברוש" של הסופרת נאוה סמל. הספר שראה אור לפני שלוש שנים בהוצאת ידיעות אחרונות, זכה לשבחי הביקורת בשל ייחודו ותעוזתו לספר את זיכרון השואה באמצעים בלתי-שגרתיים.

לקט ביקורות

"זה היה מזעזע בעוצמה הפנימית של הטקסט והליברטו של נאוה סמל. זה היה מצמרר באיכות המוזיקה של אלה מילך-שריף. שמעתי איך הבכי נשפך מהנגינה. איך המוסיקה התחילה לבכות... זו אחת האופרות המעולות שנכתבו בישראל... מרגש לשמוע קטעי מקהלה משגעים בפיוטם. תזמור עמוק ומבריק. כל הזמרים היו מעולים. בנות מקהלת מורן שרו כמלאכים. התזמורת הקאמרית הישראלית היתה במיטבה בזכות המנצח אורי לשמן. הבמאי עודד קוטלר הבריק בבימוי מינימליסטי. מי שלא יילך לאופרה הזו, יפסיד. זו לא חגיגה של אופרה, זה אירוע". [חנוך רון, ידיעות אחרונות] "המפגש המשולש בין סיפורה של נאוה סמל שהוא חזק ועצום לכשעצמו, למוזיקה של אלה שריף שמעצימה וממחישה את התוכן ולבימוי החודר, המרומז והרגיש של עודד קוטלר, יוצרים ביחד נכס אמנותי שוואגנר כינה אותו "שילוב האמנויות" במיטבו... מנין שאבה הנערה עינת ארונשטיין את העוצמות המדהימות, הנפשיות והגופניות להיכנס לתוך דמותה של נערה מוכה ואומללה זו ולשיר בקול הזמיר שלה... אלכסיי קנוניקוף בתפקיד הכומר מנהל בקול הבס בריטון המופלא שלו מיסה נוצרית יפהפייה עם בנות מקהלת מורן ששרות נפלא. יש לשבח את מאי ישראלי על הכריזמה הקולית והבימתית שלה בתפקיד לימה, וגם בבת מרום בדמות הסבתא מביאה איכויות מרשימות של חוויית הזוועה... הסיפור, המוסיקה והבימוי מפעימים בעוצמתם ומנציחים לא רק את השואה, אלא גם את הכישרון הגדול של יוצרי אופרה זו". [אורה בינור, מעריב] "אולי רק כך אפשר לגעת בחומרים האלה, דרך העיבוד והעידון של העיצוב המלאכותי, החיצוני, הלא ריאליסטי... חזיון מוסיקלי המושר לכל אורכו, עם כמה פרקים מלודיים והרמוניים, כובשי לב ואוזן.... המסגרת האמנותית הזו מרתקת מתחילתה ועד סופה, כל מילה מושרת בעברית מובנת. התפקידים מעוצבים בשכנוע רגשי: בבת מרום בתפקיד הסבתא, קלייר מגנאג'י בתפקיד נכדתה, מאי ישראלי בתפקיד לימה אנרגלי, מקהלת המקהלות מאנסמבל מורן, אלכסיי קנוניקוף בתפקיד הכומר ובעיקר עינת ארונשטיין הילדה בבור עם פניה וגופה רבי ההבעה... מאוד מאוד יפה". [מיכאל הנדלזלץ, הארץ] "מילך-שריף כתבה מוזיקה עתירת-מבע לליברית הצלול מאוד שכתבה עם נאווה סמל. לכל אחד מהמעגלים יש את המאפיינים שלו, מלודיים או ריתמיים, ובתזמור עשיר מאוד היא מצליחה לתת ביטוי מוזיקלי עשיר וברור לספרה של סמל. כל דמות וכל תמונה נמסכים אל תוך מרקם בעל איכות המיוחדת, כחוליות בשרשרת מוזיקלית שלמה ורציפה. המנצח הצעיר אורי לשמן, והבמאי הוותיק עודד קוטלר, שזו עבודת הבימוי הראשונה שלו בתחום האופרה יוצרים חוויה בימתית מוזיקלית אחת... התפאורה היפה שעיצב אדריאן ווקס, שגם עיצב את התלבושות... התאורה שקרן גרנק עיצבה ברגישות ובהתאמה מלאה לרוח היצירה כולה. צוות הסולנים הגיש כמה ביצועים מרשימים מאוד... דמויות בעלות נוכחות בימתית חזקה... לזכותם של כל השותפים בביצוע האופרה המיוחדת הזאת שהם לא הזניחו את הפרטים הקטנים, אלה שהופכים את השלם ליצירה חיה מאוד". [צבי גורן, אתר הבמה] "לשריף כישרון מלודי ייחודי... המלודיה מפתיעה, מרגשת, מלווה היטב ובטעם על ידי התזמורת, מצדיקה את הטקסט שלמענו נכתבה... האופרה התנהלה בלי אתנחתא לנשימה, תמונה רודפת תמונה, כשמינון הרגש והפורטיסימו מתעצם ומעיק... הליברטו נכתב מתוך מחשבה קולנועית... ביצוע מצויין הוציא קהל נפעם מהאולם". [נעם בן זאב, הארץ] הרצת האופרה לאחר 5 המופעים הראשונים באפריל מתאפשרת הודות לסיוע של משרד החינוך והתרבות, מינהל התרבות ועיריית תל אביב-יפו, האגף לאומנויות.