צ'רלי בראון הוא אולי הצעיר המפורסם ביותר שסבל מכאב כרוני שלא אובחן, אך נראה כי תלונותיו הבלתי פוסקות על כאבי בטן בכל פעם שמשהו השתבש הצביעו על בעיה הרבה יותר חמורה.
אך בעוד הדמות החביבה היא בדיונית, הרי שכאב אצל ילדים הוא מציאותי ביותר. איגוד הכאב האמריקני גילה, כי 15%-20% מהילדים סובלים מכאב כרוני, ומומחים טוענים כי ילדים רבים סובלים רק בשל העובדה כי סיבת הכאב לא אובחנה.
לעיתים קרובות קיימת התעלמות מכאבים של ילדים משום שהם אינם מסוגלים לבטא עצמם במידה מספקת, או שהורים ומורים עשויים לחשוב כי הם מחפשים אחר תשומת לב. ילדים מסויימים אפילו רואים בכאב כמעין עונש על-כך שעשו משהו לא בסדר ומפחדים להתלונן.
אך לא חשובה הסיבה, ילדים חשים גם הם בכאב, גם אם אין ביכולתם לתאר במדויק את הבעיה. מה שבטוח הוא שכאשר ילד מתלונן על כאב, הרי שאין אדם בעולם שיוכל לטעון אחרת. השאלה החשובה היא מה מקור הכאב, מה גורם לו ועד כמה הוא חזק.
איך מסבירים כאב? מומחים לרפואת ילדים מסבירים, כי קיים שוני משמעותי בין הערכות וטיפול בכאב אצל ילדים ומבוגרים הנובע מהקושי של הילד להסביר ממה הוא סובל ועד כמה זה כואב.
רופא יכול להשתמש בסולם הערכות שונה התלוי בשלב ההתפתחותי של הילד. תינוקות, למשל, נוטים להגיב בדרכים מסויימות כשהם סובלים מכאב. הם יקמטו את מצחם לדוגמא ויסגרו את עיניהם בחוזקה כשהם בוכים. פינות הפה לעיתים רבות ימתחו בחוזקה ובכיים יהיה גבוה יותר מהרגיל.
פעוטות וילדים מסוגלים לומר כי כואב להם, אך בדרך כלל לא יוכלו להסביר את עוצמת הכאב ולכן הדרך בה 'מתחקרים' את הילד חשובה ביותר.
לשאלה "האם כואב לך?" המופנית לילד בן 5 אפשר לקבל תשובה שונה לחלוטין מלשאלה "כואב לך נכון?" ילדים יכולים לעבור דרך מספר רופאים ולעבור מספר בדיקות והאבחנה תהיה כי הם אינם סובלים מדבר. אך מומחים מדגישים כי אם ילד מתלונן על כאבי בטן ובבדיקות שהוא עובר לא נמצאות הסיבות לכך הרי שאין להגיע למסקנה כי לא קיימת בעיה.
לא תמיד מצלילחים לטפל בכאב אך המטרה היא לנסות ולהקל עליו כדי שהילד יהיה בריא יותר ומאושר יותר.