בעלי זכויות בתחום הוועדה המקומית לתכנון ובניה הדרים, הגישו תביעה בגין פגיעה שנגרמה להם, לטענתם, כתוצאה מאישור תכניות לקביעת תוואי רכבת פרברים (תכנית מח/113) העובר, בחלקו, בשטחם.
לטענתם, אישורה של התוכנית שללה, הלכה למעשה, מן העוררים את זכויות הבניה שהיו מוקנות להם ונפגע ערכה הממשי של המקרקעין,
לרבות הפוטנציאל הטמון בו.
כנגדם, טענו הוועדה המקומית (הדרים), רכבת ישראל ומע"צ כי אין אנו עוסקים בתביעה בגין ירידת ערך (לפי סעיף 197 לחוק התכנון והבניה), אלא בפיצויי הפקעה מכיוון שהודעת ההפקעה קדמה לתוכנית הפוגעת.
ועדת הערר, דחתה את הטענה וקבעה כי "כל עוד לא הושלמו הליכי ההפקעה ותפיסת החזקה הרי שהזכויות במקרקעין טרם עברו מבעליהם והם הזכאים לתבוע פיצויים בגין ירידת ערך..."
טענה נוספת שנדחתה הינה, כי התוואי היה מעוגן בתכניות קודמות (תמ"א 3 - היא תכנית המתאר הארצית לדרכים ותמ"מ 3 - תכנית המתאר המחוזית).
בעניין זה, פסקה הוועדה בכל הקשור לטענות בדבר תמ"א 3 ותמ"מ 3"יש לדחות את הטענה כי אלה שוללות את זכות התביעה. מדובר בתכנית בקנ"מ 1:50,000 ו - 1:100,000 אשר אינן מסוימות דיין ואינן קובעות תוואי סופי וברור כמו זה שנקבע בתכנון המפורט.
סביר להניח כי לתוכניות אלה יש השפעה על ערך המקרקעין במצב קודם, ולו בשל הידיעה הכללית כי באזור זה ימוקמו תשתיות של דרך, ואולם אנו מניחים כי השוק הפנים את השפעתן של התוכניות ומן הסתם הדבר ימצא ביטוי וישתקף בקביעת ערך של המצב הקודם על-ידי שמאי ניטרלי".
סופו של דבר - הוועדה החליטה למנות שמאי מכריע לקביעת שיעור הפגיעה.