תא"ל אורנה ברביבאי מונתה לקצינת החיל הראשונה מחוץ למערך חיל הנשים (ב', 9.9.05) בטקס חגיגי אשר התקיים במעמד ראש המטה הכללי, רב אלוף משה יעלון. ברביבאי, ששימשה לאחרונה כקצינת השלישות של פיקוד המרכז, תמונה לקצינת חיל השלישות הראשית.
בטקס, בו השתתפו שתי התא"ליות האחרות בצה"ל: דוברת צה"ל, תא"ל רות ירון, ויועצת הרמטכ"ל לענייני נשים, תא"ל דבורה חסיד, הוענקו לברביבאי דרגות תת-אלוף מידי הרמטכ"ל.
דרגת סגן אלוף לרס"ן מאיר מוזס בטקס אחר שהתקיים ביום ג' עונקה דרגת סגן אלוף לרס"ן מאיר מוזס על-ידי ראש אגף כוח-האדם, האלוף אלעזר שטרן, בטקס שהתקיים בבסיס הקריה. הדרגה הוענקת למוזס מבטאת את הכבוד וההוקרה שצבא ההגנה לישראל רוחש לו על אומץ ליבו, ועל שירותו הצבאי המסור והנאמן ללא תנאי.
בשנת 1954 יצאה חוליית חיילים למשימה מודיעינית בגבול הצפון. החוליה, שכללה את סגן מאיר מוזס, סמל מאיר יעקובי ז"ל וסמל אורי אילן ז"ל הפלה בשבי הסורי, ונחקרה בעינויים קשים תוך לחץ פיזי ונפשי במשך שבועות רבים. הסיפור המוכר ביותר מהמקרה הוא סיפורו של סמל אורי אילן, שאיבד עצמו לדעת בתא מעצר, שלח ידו בנפשו, ועל גופתו שהגיעה לארץ נתגלה הפתק: "לא בגדתי". לאחר שבועות מספר נתבשרו יעקובי ז"ל ומוזס שחבריהם גילו לסורים את פרטי המשימה המודיעינית, ונשברו בחדר החקירות.
לאחר החזרתם של שני השבויים הוחלט על העמדתם לדין, והם הואשמו בעבירה של גילוי סודות צבאיים. שניהם הורשעו, והורדו לדרגת טוראי. חודשים מספר לאחר פסק דינו של מאיר יעקובי ז"ל פרצה מלחמת קדש, גויס ליחידת הסיור של הצנחנים, ונהרג במהלך אחד הקרבות.
בשנת 1961 פנתה אימו של יעקובי ז"ל במכתב לראש הממשלה ושר הביטחון דאז, דוד בן גוריון. בן גוריון ערך בירור לגבי הפרשה ונוכח שיעקובי היה לוחם ומפקד נועז. התברר שכחודשיים לאחר מותו של מאיר יעקובי ז"ל הוענקה לו חנינה על-ידי נשיא המדינה.
בעקבות הרשעתו והורדתו לדרגת טוראי השתחרר מוזס משירות קבע, אך חרף כל הקשיים לא וויתר. מאיר מוזס שירת מדי שנה בשירות המילואים ולחם במלחמת ששת הימים ובמלחמת ההתשה. לאחר מלחמת ששת הימים הוחזרו לו דרגות הקצונה, ומאז המשיך לעלות בסולם הדרגות עד הגיעו לגיל הפטור משירות.
לפני
כחודשיים נעתר הנשיא לבקשתו של מאיר מוזס והעניק לו חנינה מלאה.
