בג"ץ דחה היום (16.5.05) עתירה, שהוגשה בטענה, כי השוני בין שיעור מיסוי ההכנסה מעבודה לבין שיעור מיסוי ההכנסה מהון ומרווח הון, אשר קיים בעקבות החוק לתיקון פקודת מס הכנסה (מס' 132), אינו חוקתי. נקבע, כי השוני בשיעורי המס הוא לתכלית ראוייה ומידתי, דהיינו שפגיעתו היא במידה שאינה עולה על הנדרש.
פקודת מס הכנסה מטילה מס על "הכנסה". עם השנים, נוצרו בחקיקה ובפסיקה שלושה סוגים מרכזיים של הכנסה: הסוג האחד, הכנסה מעבודה. זו הכנסה הצומחת באופן אקטיבי מעבודה (הון אנושי); הסוג השני, הכנסה מהון. הכנסה זו צומחת באופן פסיבי על הון כלשהו (מלבד ההון האנושי); הסוג השלישי, הכנסה הונית. זו הכנסה ממכירת ההון עצמו (מקור ההכנסה עצמו) ברווח עקב עליית ערכו.
הפקודה קובעת שיעורי מס שונים לכל סוג הכנסה. תיקון 132, שהתקבל בכנסת ביום 24.7.02 הקטין הדרגתית את נטל המס האפקטיבי על הכנסה מעבודה, וזאת, על ידי הקטנת שיעורה לטווח שבין 10% ל-49%. כן הוסיף תיקון 132, סעיף שקבע שיעורי מס על ריבית (שנחשבת להכנסה מהון) וסעיף שהטיל מס על רווח הון ממכירת ניירות ערך הנסחרים בבורסה (הנחשבים להכנסה ממכירת ההון עצמו).
בכך, צמצם תיקון 132 את הפער שהיה קיים לפני קבלתו, בין נטל המס על הכנסות מעבודה ובין נטל המס על הכנסות מהון ומרווח הון. יחד עם זאת, נותר פער, מששיעור המס על הכנסות מעבודה הוא 10%-49% ואילו על הכנסות מהון ומרווח הון הוא 10% נומינלי או 15% ריאלי. על חוקתיות הפער שנותר על-פי תיקון 132 הוגשה העתירה.
הגישו את העתירה: פרופ' שמואל קניאל, שהינו פרופסור למתמטיקה שימושית באוניברסיטה העברית; אומ"ץ, שהינה עמותה הפועלת למען מנהל תקין וצדק חברתי ומשפטי; ועמיר שלהבת, שהינו מהנדס, הממוסה בשיעור מס שולי של 45% על הכנסתו מעבודה ובשיעור מס של 10% על הכנסות מריבית שהפיק מפקדון בבנק על פי האמור בתיקון 132.
העותרים הלינו על חוקתיות תיקון 132 וביקשו מבג"ץ להצהיר, תוך השעיית תוקף ההצהרה לשנה, כי הפער הקיים בין מיסוי הכנסה מעבודה ובין מיסוי הכנסות מהון ומרווח הון הוא בלתי חוקתי, לאור פגיעתו בזכות השוויון, בנטל המס בין הנישומים, שלא בהתאם לתנאי פיסקת ההגבלה.
בג"ץ דחה את העתירה. מבלי להכריע בשאלה האם תיקון 132 פגע בזכות חוקתית, קבע בג"ץ, שגם אם פגיעה כזו מתקיימת, התיקון מקיים את תנאיה של פסקת ההגבלה, ולכן הוא חוקתי.
המחלוקת בין הצדדים, הייתה באשר לשאלה, אם התנאי השלישי של פסקת ההגבלה ("תכלית ראויה") והתנאי הרביעי ("במידה שאינה עולה על הנדרש") מתקיימים בתיקון 132.
נקבע, כי התיקון הוא לתכלית ראוייה. ביסוד הפער שנוצר בין מיסוי הכנסה מעבודה ובין מיסוי הכנסה מהון ומרווח הון בתיקון 132, מונחות שתי תכליות עיקריות: האחת הינה שמירה על תחרותיות ישראל על השקעות בינלאומיות. התפיסה היא, כי לאור הליברליזציה במטבע חוץ, התפתחות התקשורת והתחבורה והגלובליזציה הכלכלית, הפכו ההשקעות ההוניות לניידות במידה רבה. מדינות שונות מתחרות על השקעות אלה.
כדי לשמור על כוחה של ישראל בתחרות זו, ננקט האמצעי של נטל מס מוקטן על הכנסות מריבית ומרווחי הון בבורסה. התכלית השנייה היא שמירה על הבורסה הישראלית ואי פגיעה בה על ידי שינויים דרסטיים. התפיסה היא, כי ההשקעות בבורסה רצויות למשק וכי המס ישפיע על ההשקעות בבורסה וכי שינויים הדרגתיים יתקבלו בצורה טובה יותר מבלי שיפגעו בהשקעות בבורסה.
בג"ץ: "תכליות אלה ראויות הן. השמירה על כושר התחרות של המדינה בשווקים הבינלאומיים ראויה היא. היא משרתת את טובת הכלל. יש בה לקדם את רווחת תושבי המדינה והגשמת זכויות האדם בה. בהינתן "תחרות מס" בעולם על ההשקעות הבינלאומיות, אין המדינה הבודדת יכולה להתעלם מכך. השמירה על תיפקודה של הבורסה ראויה היא. היא נועדה לשמור על השקעות הציבור בבורסה, ולמנוע פגיעה בקניינם של משקיעים אם הבורסה תקרוס; שמירה על תיפקוד הבורסה יש בו תועלת לציבור".
כמו כן נקבע, כי התיקון הוא מידתי, באשר פגיעתו היא במידה שאינה עולה על הנדרש.
