שופטי בג"צ הוציאו הבוקר (26.5.05) צו על תנאי, המחייב את המדינה לנמק תוך 60 ימים מדוע לא תספק מיטה ללינת לילה לכל אסיר בישראל.
הצו הוצא על-ידי השופטים איילה פרוקצ'יה, אדמונד לוי וסלים ג'ובראן, בעתירתן של האגודה לזכויות האזרח ושל עמותת רופאים לזכויות אדם, שהוגשה לפני כשנה, בדרישה לספק מיטה לכל אסיר ולאסור על הלנתם של אסירים על הרצפה. את העתירה הגיש עו"ד דורי ספיבק מהתוכנית לזכויות אדם בפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל אביב וחבר הנהלת האגודה לזכויות האזרח.
השופטת פרוקצ'יה, שישבה בראש ההרכב, ציינה כי תשובת המדינה לעתירה אינה מספקת, וכי יש צורך בקביעת לוח זמנים ברור ומחייב, שבסופו יזכו כל האסירים בישראל ללון על מיטות. השופטת הציעה טווח זמן של שנה לצורך פתרון המחדל, אך משסירב בא כוח המדינה, עו"ד ענר הלמן, להתחייב לכך, החליטו השופטים להוציא צו על תנאי.
ב-1 ביוני 2004 נכנס לתוקפו צו מוחלט, שהוצא על-ידי בג"צ בחודש יוני 2003 בעתירה קודמת, שהגיש עו"ד ספיבק בשם עמותת רופאים לזכויות אדם, ואשר אוסר להלין עצירים על הרצפה. בעתירה הנוכחית מתבקש בית המשפט לצעוד את הצעד הנוסף המתבקש להגנה על זכויות היסוד של ציבור הכלואים ולדאוג למימוש זכותם החוקתית של כל האסירים ללון על מיטה.
עו"ד ספיבק מציין בפתח העתירה, כי המדינה כבר הצהירה בפני בג"צ שהיא מכירה בכך, שזכותו של כל אסיר למיטה ללון עליה הינה זכות אדם חוקתית, הנגזרת ישירות מהזכות החוקתית לכבוד. המדינה חזרה והצהירה זאת בתשובות שהגישה לעתירה הנוכחית. חרף זאת, מדגיש עו"ד ספיבק, ממשיך שירות בתי הסוהר להלין אסירים רבים על הרצפה בתנאי צפיפות מחפירים, בהיעדר מיטות ללינת לילה. בהודעת עידכון של המדינה, שהוגשה לבג"צ לקראת הדיון בעתירה, נאמר שנכון ליום 22.5.05 לנו 392 אסירים על הרצפה.
עו"ד ספיבק מדגיש בעתירה, כי לתנאי הצפיפות הקשים בבתי הכלא ולפרקטיקה של הלנת אסירים ללא מיטה יש השלכות בריאותיות, נפשיות והתנהגותיות חמורות ביותר. לא מדובר רק בנוחיות השינה, הוא מבהיר: ברגע שהשטח הצר על הרצפה, בין המיטות הקיימות, מכוסה במזרוני האסירים הנוספים, נוצר מצב בו השוהים בתא כמעט ואינם יכולים לזוז. מצב זה טומן בחובו פוטנציאל להתנגשות ולאלימות מילולית ופיזית בין האסירים. זאת ועוד, המתח התמידי והמחסור במרווח מחיה אישי מינימלי פועלים להחמרתן של המצוקות הנפשיות של השוהים בתא.
טענות אלה מקבלות תימוכין הן בדבריה של נציבת שב"ס לשעבר, אורית אדטו, המובאים בעתירה, והן בחוות דעת של מומחה בפסיכיאטריה, ד"ר זאב וינר, המצורפת אליה ומתבססת על מחקרים שונים העוסקים בבריאותם הנפשית של כלואים. על-פי חוות דעת זו, תנאי כליאה קשים במיוחד, לרבות צפיפות והיעדר פרטיות, עלולים לגרום החמרה משמעותית בסיכון, הגבוה בלאו הכי, של אסירים לתחלואה נפשית, עד כדי סכנה להתאבדות ולהתפתחות של תסמונות נפשיות, כרוניות בחלקן, הגורמות להפרעה תפקודית קשה.
עו"ד ספיבק מציין, כי זכותם של אסירים לתנאי כליאה סבירים, לרבות מיטה ללון עליה, מעוגנת הן בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, הן בפסיקות שונות של בג"צ והן בהוראות המשפט הבינלאומי, ללא תלות בקשייה התקציביים של המדינה. הוא מדגיש עוד, כי מלבד הלנתם של אסירים על הרצפה, קיימת בבתי הכלא בישראל בעיה קשה ביותר של צפיפות: מוקצה לכל אסיר שטח של בין 2.5 ל-3 מ"ר (על-פי נתונים משנת 2002), בהשוואה לשטח של 7-12 מ"ר במרבית מדינות המערב.
תנאי כליאה אלה זכו גם לביקורת קשה של יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט, חבר הכנסת מיכאל איתן, שאמר בדיון בוועדה ביום 10.5.04, כי במדינה מתוקנת לא יעלה על הדעת, שאנשים השפוטים למאסר ייאלצו לישון על הרצפה.