לבית-משפט השלום ברמלה הוגשה לאחרונה תביעה דיבה יוצאת דופן, אשר תחילתה במסיבת פיג'מות של ילדי בית ספר. התביעה הוגשה על-ידי שחקן ישראלי מפורסם, על-ידי אשתו ועל-ידי בנם הקטין, נגד אמו של אחד מחבריו לכיתה של הבן הקטין.
ואכן תחילת התביעה המוזרה הזו, אולי תביעת הדיבה המוזרה ביותר שהוגשה מזה זמן במסיבת פיז'מות, שערך בנה של האם הנתבעת לילדי כיתתו, כיתה ו' בבית ספר יסודי בגבעת שמואל, לכבוד יום הולדתו. במהלך המסיבה נגנב מבנה של הנתבעת משחק מחשב יקר.
מכתב התביעה שהוגש באמצעות עו"ד דן חי עולה כי הנתבעת האשימה את בנם הקטין של התובעים, כאמור בנו של שחקן מפורסם, בגניבת המשחק היקר, וכי היא הפיצה את ההאשמות האלה בקרב התלמידים, ההורים וצוות בית-הספר. לטענת התובעים הנתבעת לא הסתפקה בהאשמות שבעל-פה ואף שלחה בראשית חודש נובמבר מכתב למנהלת בית-הספר, בו האשימה את הקטין כי הינו "החשוד העיקרי בגניבת משחק המחשב".
התובעים טוענים, כי הנתבעת הוסיפה וביקשה מהנהלת בית-הספר כי תימנע מלהזמין את האב-התובע, שהוא כאמור שחקן מפורסם, מלהשתתף בחגיגות בית-הספר השונות כנגן וכמארגן החגיגה, פעולות שנעשו על-ידו בעבר, "באשר הינו דמות בלתי חינוכית המגבה את בנו במעשי גניבה".
התובעים טוענים, כי בכך הפיצה הנתבעת לשון הרע ובעקבות ההשפלה שחווה סירב הבן הקטין להמשיך וללכת לאותו בית-הספר, לכן הם נאלצו להעבירו לבית-ספר פרטי, הנמצא בישוב הגובל בישובם, ובכך נגרמו להם הוצאות כבדות. לפיכך תובעים התובעים מהנתבעת פיצויים בשיעור 250,000 ש"ח.
בכתב ההגנה, שהוגש על-ידי פרקליטה של הנתבעת, עו"ד אמיר טיטונוביץ, מכחישה הנתבעת את הטענה, שלפיה היא הפיצה לשון הרע אודות הבן הקטין או אודות האב-השחקן. לדבריה אף שמסיבות שונות בנם של התובעים אכן היה חשוד בעיניה כמי שגנב את משחק המחשב, הרי בהיות הנתבעת מורה ואשת חינוך בעצמה, היא הקפידה מאוד שלא להאשים אותו בגניבה, אלא רק ביקשה מאביו לבדוק עמו את הדבר באופן יסודי.
עוד טוענת הנתבעת כי החשד העיקרי נפל על בנו של התובע ועל שני ילדים נוספים, מאחר שרק הם עזבו את ביתה לפני גילוי הגניבה, ומאחר וטרם עזיבתו התנהג הילד באופן מוזר ומעורר חשד. לטענתה, בעת גילוי הגניבה היא פנתה אל כל ההורים, שילדיהם השתתפו במסיבה, אך רק התובע לא שיתף עמה פעולה, אלא הפנה אותה אל המשטרה.
הנתבעת אינה מכחישה בכתב הגנתה כי אכן פנתה אל הנהלת בית-הספר והציעה לה "להתערב באופן חינוכי ומושכל, על-מנת להחדיר בילדים את המודעות לחומרת המעשה ועל-מנת להביא לכך, שמשחק המחשב יוחזר לבנה, ולו באופן אנונימי ובלי שמי שנטלו ללא רשות יזדהה, או לחלופין לכך שכל הבנים, שהשתתפו במסיבה, יראו לנכון, מבחינה מוסרית, לרכוש עבור הילד משחק מחשב במקום זה שנגנב ממנו".
הנתבעת מכחישה עוד כי הפיצה לשון הרע אודות האב-השחקן או על בנו-הקטין, ומדגישה כי לאורך כל הדרך היא הקפידה שלא לנקוב, שלא לצורך, בשמו של הקטין כמי שחשוד בעיניה בגניבת המשחק מבנה, ושלא להאשים אותו בגניבה, וזאת על אף שכלל נסיבות העניין הטילו לטענתה על הקטין את החשד העיקרי.
עו"ד טיטונוביץ מוסיף ומגלה, כי התובעים עצמם הם אלה שפרסמו ברבים דברי לשון הרע אודות בנם הקטין, בכך שהם שיגרו לנמענים רבים מכתב, שנחזה להיות מכתב התראה המיועד לנתבעת אך אשר לא הגיע אליה מעולם. לדבריו, בכך עלו בתוהו מאמציה של הנתבעת שלא לנקוב, שלא לצורך, בשמו של ילדם הקטין כמי שנחשד על-ידיה בגניבת משחק המחשב.
הנתבעת טוענת, כי נראה שהתובעים מנסים "לתפוס טרמפ" על הפרשה, על-מנת להעמיס עליה את ההוצאות בגין העברתו של ילדם לבית-ספר פרטי, למרות שההעברה נבעה מטעמים, שאינם קשורים בה או בפרשת גניבת משחק המחשב.
לבקשת התובעים הוציא כאמור בית-המשפט, עם הגשת התביעה, צו איסור פרסום גורף על התביעה, אך לאחר מכן הוגשה לבית-המשפט הודעה מוסכמת, שבעקבותיה הוגבל איסור הפרסום, ונקבע שהוא יחול רק על שמותיהם של בעלי-הדין או על "פרטים, שיאפשרו את זיהויים הוודאי ושפרסומם שקול לפרסום שמותיהם", והוא לא חל על פרטים אודות ההליכים המשפטיים בתביעה.
