השופטת אושרי פרוסט-פרנקל מבית משפט השלום בתל אביב-יפו חייבה (22.5.05), חברה פרטית המציגה עצמה כסוכנות ומכללה לדוגמנות פרסום ומשחק, לשלם ללקוחה שלה סך של 5,500 ש"ח, הואיל ולא מצאה לה מקום עבודה בתחום למרות הצגת מצג כזה. לתובעת טענה עו"ד זהר רון-מאור.
התובעת היתה אדם מן הישוב, אשר באה להגשים חלום ולהיות שחקנית. הנתבעת - סטטוס מודל'ס 2000 בע"מ, המציגה עצמה כסוכנות ומכללה לדוגמנות פרסום ומשחק, נהגה לפרסם מודעות בעיתונות לפיהן דרושים לה "פנים חדשות" לפרסומות, סרטים וסדרות טלוויזיה.
התובעת אשר עקבה אחר מודעות דרושים - במיוחד בתחומים אלו - ראתה מודעות רבות של הסוכנות. ככל שחלף הזמן, סברה לתומה, כי מדובר בחברה רצינית ויציבה, אשר עובדת בענף לאורך זמן ויצרה קשר עם הסוכנות. בשיחה טלפונית קצרה, נאמר לה כי הינה מתאימה וכי עליה לבוא באותו יום למשרדי הנתבעת ולהביא עימה 2 תמונות ובגדים לצורך החלפה לצילומים. באותו יום התייצבה התובעת במשרדי הסוכנות עם כל מה שנדרש ממנה. לאחר המתנה לתורה נתבקשה להיכנס לחדרו של מנהל כוח אדם של הסוכנות.
לאחר שחלק מחמאות רבות לתובעת, הודיע לה מנהל כוח האדם כי מצא אותה מתאימה ביותר לקבלה מיידית לעבודה. המנהל שלהב את הנתבעת בסכומים הגבוהים בהם משתכרים בגין השתתפות בענף הבידור והפרסום. כתנאי לקבלת העבודה, ציין המנהל באוזני התובעת, כי עליה לעבור קורס משחק ולשלם עבורו ועבור תיק עבודות בסך 5,500 ש"ח.
לאחר התשלום ואישורו באמצעות כרטיס האשראי, התחילה התובעת קורס משחק, אותו העביר השחקן חנן גולדבלט. שיעורי המשחק לא שיקפו רצינות מספקת ונתעורר חשש אצל התובעת כי מדובר בקורס שטחי ביותר. המנחה, חנן גולדבלט, אמר, כי אם הובטחה למשתתף עבודה בסיום הקורס אזי הבטחות אלה חסרות בסיס. התובעת הרגישה כי הוליכו אותה שולל, תוך כדי ניצול תמימותה. לכן פנתה לסוכנות והודיעה כי רצונה לבטל את ההסכם ביניהם ודרשה את כספה חזרה אך לא נענתה, גם לאחר שליחת מכתב דרישה.
התובעת טענה, כי הסוכנות הציגה בפניה מצג שווא, באמצעות פרסומיה ובמיוחד עקב דברי נציג הסוכנות אשר גרם לה כי תתקשר עימו בהסכם. התובעת טענה כי אילו ידעה מלכתחילה, כי אין כל סיכוי ריאלי לכך שתקבל עבודה כלשהיא, לא הייתה מתקשרת בהסכם ומשלמת את הסכום הנדרש. בכתב התביעה נטען כי היא זכאית להשבת מלוא הסכום ששילמה והן לפיצויים בגין כל טרחתה הוצאותיה ועגמת הנפש שנגרמה לה.
הסוכנות טענה כי שלבי קבלת מועמד הם כדלקמן:
1. כל מועמד עובר את הבחינות המתאימות, על-ידי הצוות המקצועי.
2. מוצע למועמד להשתתף בקורס משחק מטעם החברה ושהחברה תכין עבורו תיק צילומים.
3. נחתם בין המועמד לבין החברה הסכם בנוסח עליו חתמה התובעת.
לטענת הסוכנות, ההסכם עצמו הוא ברור כשמש, ובמסגרתו מתחייבת הסוכנות לספק ללקוח קורס ללימודי משחק הכולל הכנה לאודישנים, וכן תיק צילומים, בעלות כוללת של 5,500 ש"ח (הכוללים מע"מ). הסוכנות הבהירה כי נציג שלה מסביר למועמד כי אי אפשר ולא ניתן, להבטיח, או להתחייב, כי המועמד יזכה לקבל תפקיד כלשהוא בעתיד, שכן אין לדעת מה יהיו דרישות או צרכי הלקוחות. לטענתה, בהסכם עצמו, נרשם וגם מוסבר למועמד, כי החברה אינה מתחייבת, לא בכתב ולא בעל פה, כלפי המועמד תעסוקה בפרסום, אך נטען כי תעשה המקסימום ללא התחייבות על מנת לספק למועמד תעסוקה בתחום.
לטענתה, אין המועמד מחויב לעבור קורס משחק ולא להכין תיק צילומים בחברה. החתימה על ההסכם נעשית מתוך רצון מוחלט של המועמד, בדעה צלולה ובהבנה מלאה, לאחר שקרא אותו בעיון רב, שאל שאלות, קיבל הבהרות ושקל את כל השיקולים הנדרשים.
לטענת הסוכנות זו סיפקה את כל האמור לתובעת, כולל תיק צילומים מהודר וקורס משחק. הסוכנות רצתה לשווק את התובעת אך האחרונה הפסיקה התקשרות עימה.
לטענתה, היא לא הוליכה שולל ולא רימתה את התובעת במאומה, התובעת קיבלה תמורה מלאה בעבור כספה והייתה צפויה לקבל עוד תמורה בעתיד על-ידי שיווקה.
בית המשפט חידד והעמיד את השאלה שבמחלוקת בין הצדדים על שאלת ההבטחה שניתנה לתובעת בעל-פה, והאם זו מהווה התחייבות מצד הסוכנות לספק את אשר הובטח, למרות הסעיף בהסכם בין הצדדים האומר כי "הסוכנות אינה מתחייבת לא בכתב ולא בעל-פה לספק עבודה בפירסום".
בפסק הדין נכתב כי מלשון המודעה, לא ניתן ללמוד שמדובר בקורס למועמדים אלא שכל המעיין בה מבין שמדובר בכך, שכל מועמד שיתקבל, יקבל שכר ואף מצויין שאין צורך בניסיון קודם. לכן נמצא כי ניתן אכן ללמוד כי ההצעה אשר הופנתה בפרסום בעיתון לציבור והענות התובעת הייתה בה כוונה ליצור יחסיים משפטיים.
לגבי שאלת ההתחייבות של מנהל כוח האדם, נשאלה התובעת בחקירה הנגדית מדוע לא בקשה לברר מדוע הבטחותיו אינן תואמות את המפורט בהזמנה, ולפיה אין חובה לסוכנות לספק עבודה. התובעת השיבה כי "אני אמנם חתמתי, אבל האמנתי במה שהבטיחו לי. נאמרו גם דברים בעל-פה, הבטחות שנאמרו לי שאשחק בטלנובלה, ... בלי זה לא הייתי חותמת. הבטיחו לי בעל-פה דברים שלא כתובים פה, גם שאשתתף בדוגמנות וגם שאשחק בטלוויזיה, בלי הבטחות אלה לא הייתי חותמת, לא משלמת ולא נרשמת".
בית המשפט פסק כי פירוש החוזה מבוסס על התחקות אחר אומד-דעתם של הצדדים, על-יסוד ההנחה כי פעלו כאנשים סבירים ותמי-לב המבקשים להגשים את המטרה שלשמה נקשר החוזה. עוד נאמר כי לשון החוזה אמנם חשובה, אך אינה מכרעת. בעימות בין לשון החוזה ובין כוונת עושיו - יד אחרונה על העליונה. המגמה הפרשנית הנאותה אמרה השופטת היא "להתיר מסורותיהן של המילים הכתובות ולהגיע לחקר הכוונה האמיתית".
השופטת ציינה כי הפרסום בעיתון, כפי שפורסם, תומך בגירסת התובעת, לפיה, הגעתה אל הסוכנות היתה לצורך מציאת עבודה ולא כדי להשתתף בקורס דוגמנות או לבצע תיק צילומים. התנהגות הסוכנות טרם תחילת הקורס, תאמה את כוונת התובעת, גם בהתייחס להתנהגותו ולמצג שהוצג ע"י נציגה.
לכן נפסק "משלא הוגשמה תכלית החוזה למרות ההסכם בכתב המחייב את הנתבעת לספק תעסוקה לתובעת. אין מנוס מלהגיע למסקנה שהתובעת הוטעתה והנתבעת פעלה בחוסר תום לב כאשר לא הבהירה חד משמעית כי אין אפשרות בטוחה לספק תעסוקה בתחום, אלא פעלה במסווה נציגיה, והפצת התחייבויות בעל-פה כאשר לכאורה אין להם בסיס".
סוף דבר הסוכנות חויבה להשיב לתובעת את הסכום שזו שילמה לה, בסך של 5,500 ש"ח, כשהוא צמוד ונושא ריבית כדין מיום תשלומו.
