בפסק דין עקרוני שניתן (20.6.05) על-ידי בית המשפט העליון בפרשת פיקנטי, קבע בית המשפט העליון,כי תשלום למע"מ, ששולם על-ידי חברה לאחר שהוגשה לגביה בקשת פירוק, על-אף שהינו בבחינת עסקה שנעשתה בנכסי חברה לאחר תחילת פירוק, הינו בבחינת עסקה שחובה על בית המשפט לאשרה, אם נתבקש אישורו לכך, ואף לאשרה בדיעבד.
פסה"ד ניתן בעקבות ערעור שהגיש עו"ד איתן ארז, מפרקה של תשלובת פיקנטי, על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב, לפיה דחה את בקשת המפרק להורות לשלטונות מע"מ להשיב לקופת החברה, כספים ששולמו על-ידה ערב הפירוק.
עו"ד ארז טען, כי מאחר והכספים שולמו למע"מ על-ידי החברות השייכות לתשלובת פיקנטי, לאחר מועד הגשת בקשת הפירוק, הרי שהינם בבחינת עסקה בטלה בנכסי החברה, ולפיכך על מע"מ להשיבם לקופת הפירוק.
אגף המכס ומע"מ טען שאין לראות בכספים עסקה בנכסי החברה, וכי גם אם מדובר בנכסי החברה, הרי שיש לראות בתשלום למע"מ משום הוצאות פירוק. בנוסף נטען על-ידי מע"מ כי בית המשפט המחוזי הפעיל כראוי את שיקול הדעת המוקנה לו בסעיף 268 לפקודת החברות, לאשר עסקות בנכסי החברה שנעשו לאחר תחילת הפירוק.
בפסק הדין שניתן על-ידי השופט אשר גרוניס, קובע השופט, כי מאחר וחובת תשלום מע"מ הינה חוב ישיר של המוכר למע"מ, אף אם הכסף לא הועבר אליו מן הקונה, ומאחר והטענה כי המוכר לא קיבל את כספי המע"מ מהקונה אינה מהווה טענת הגנה בעבירה הפלילית של אי תשלום מע"מ, הרי שאין לראות בכספים אותם מקבל המוכר מהקונה ככספים אותם הוא מחזיק בנאמנות עבור מע"מ. השופט יעקב טירקל, מאידך, סבור כי ההחזקה של כספי מע"מ בשלב שלפני העברתם לרשות המס, ניתן לראותה כהחזקה בנאמנות עבור רשויות המס. בית המשפט קובע עוד כי אין המדובר בהוצאות פירוק, שכן בעת ששולמו הכספים טרם ניתן צו פירוק וטרם מונה מפרק זמני.
השופט גרוניס ממשיך וקובע כי התשלומים למע"מ באים בגדר עסקה בנכסי החברה האסורה על-פי סעיף 268 לפקודת החברות. ואולם לבית המשפט סמכות לאשר עסקות מעין אלה. תשלום מע"מ אינו עסקה דו-צדדית ואף אינה בבחינת חיוב רצוני או חוב חד-פעמי, אלא חוב שיש לשלמו מדי חודש בחודשו. עסקינן בחוב שנוצר במהלך ניהול שוטף של עסקי החברות ויש לראות בו מבחינה מסוימת מס המוטל על עצם ניהול העסקים. זאת ועוד, העוסק אינו רשאי להתעלם מן החובה החוקית המוטלת עליו לשלם מע"מ, שכן מדובר בעבירה פלילית. החיוב במע"מ חל על המכירה בין אם המכירה הינה חלק ממהלך עסקים הרגיל של החברה ובין אם אינה כזאת.
בית המשפט קובע כי כל מסקנה אחרת הייתה בעלת השלכות מרחיקות לכת, שכן הייתה בבחינת מתן פטור מתשלום מע"מ מיום שהוגשה בקשת פירוק ועד למתן צו פירוק - ואין לכך כל הצדקה.
