לא מעט דובר לאחרונה במחוזותינו, על הענישה המקלה (יש שיאמרו מקלה מדי) בה נוהגים בתי המשפט בישראל עם נערים שעברו עבירות אלימות ועל העובדה שהמערכת המשפטית מעדיפה כמעט תמיד את הפן השיקומי על פני העונשי.
הוכחה נוספת למגמה זו של מערכת המשפט ניתן לראות בעונש שגזר היום (ג', 21.6.05) בית-המשפט המחוזי בתל-אביב על נער בן 16 שהורשע בדקירתו למוות של נער אחר עקב סכסוך שהתפתח בין השניים על אופניים.
האירוע התרחש בחודש יולי האחרון עת הסתובבו הנאשם והמנוח עם חבורותיהם ברחוב עד שנפגשו. הנאשם טען כי חצי שנה קודם לכן המנוח לקח ממנו אופניים ולא החזיר לו וכתוצאה מכך התפתח ויכוח בין החברות שבסיומו דקר הנאשם את המנוח בחזה פעמיים ונמלט מהמקום.
הנער ניסה להתגונן בתחילה בבית המשפט בטענה כי המדובר בהגנה עצמית אולם בית המשפט דחה את הטענות. לנער רקע עשיר של אלימות כבר מגיל צעיר.
בית המשפט הסתפק בהטלת שבע שנות מאסר על הנער, שהואשם תחילה בעבירה של רצח, עקב חשש התביעה כי כוונת הרצח לא תוכח, הומר סעיף האישום להריגה במסגרת עסקת טיעון שהושגה עם הנער לפיה יודה בעבירה המיוחסת בתמורה לקבלת עונש מופחת במיוחד. כאמור "רק" שבע שנים בכלא בגין נטילת חייו של מישהו אחר.
סיפורו של הנאשם במקרה הנ"ל מזכיר את סיפורו של רוצחה של הנערה מעיין ספיר. גם הוא יוצא אתיופיה, גם הוא בוגר מעונות חוסים שונים וגם הוא צעיר מאוד בגילו.
גילו הצעיר של הנער וסיכויי שיקומו, אגב, הם שהכריעו מבחינת בית המשפט את הכף והיוה הגורם המכריע בקבלת עסקת הטיעון.