היום לפני 12 שנה, ב-23 ביוני 1993, לורנה בוביט מוירג'יניה חתכה את איבר מינו של בעלה. רק בניתוח מסובך ניצל הבעל - איברו חובר בחזרה.
לורנה עבדה כמלצרית בבר, בו הכירה את בעלה, ג'ון ויין בוביט, אשר היה בעבר חייל במרינס. השניים נישאו לאחר תקופת היכרות קצרה, מה שאיפשר ללורנה, שהיגרה מדרום אמריקה להישאר ולעבוד באופן חוקי בארה"ב. השניים התגוררו בעיר מנזס שבוירג'יניה, ארצות הברית.
חיי הנישואים של השניים ידעו תקופות יפות אך גם יפות פחות בלשון המעטה. השבר הגדול בחיי הנישואים היה כשלורנה הרתה ובעלה דרש ממנה להפסיק את ההריון. מאז, סירבה לורנה לקיים עם בעלה יחסי מין, והוא, על-פי דבריה, החל לבגוד בה ולכפות עליה יחסי מין בניגוד לרצונה.
בלילה של ה-23 ביוני 1993, לקחה לורנה סכין מטבח חדה וחתכה את איבר מינו של בעלה בעודו ישן. לורנה נכנסה לרכבה, ונמלטה מזירת האירוע כשהיא אוחזת את האיבר הכרות, אותו השליכה לאחר מכן מהרכב.
כשהגיעה לביתם של חברים יצרה קשר עם המשטרה וסיפרה על מעשיה. בעלה המבועת, הובהל על-ידי חבר לבית החולים, זאת לאחר שאיבד שני שליש מכמות הדם מגופו. הוא הוכנס מיד לניתוח שארך 8 שעות בו חובר האיבר הכרות [אותו איתרה המשטרה שהגיעה למקום] בהצלחה.
כאשר הועמדה לורנה לדין אמרה כי עשתה זאת מכיוון שבעלה היה מכריח אותה לקיים יחסי מין. בלילה של האירוע, לטענתה, חזר בעלה מבילוי לילי עם חברים ואנס אותה. עוד טענה כי אינה זוכרת דבר מביצוע המעשה עצמו וכי זכרונה חזר אליה רק לאחר שהשליכה את האיבר הכרות מחלון המכונית. בעלה הכחיש את הסיפור.
ג'ון בוביט הועמד ראשון לדין באשמת אונס בספטמבר 1993. הוא זוכה לאחר שחבר מושבעים קבע כי לא היו שום ראיות לאונס.
לעומתו, לורנה בוביט, הועמדה למשפט בגין הטלת מום וחבלה חמורה בתחילת 1994. משפטה עורר סערה גדולה וקריאות של ארגונים פמיניסטים לשחרורה המיידי. בסופו של דבר, בית המשפט החליט לשחרר אותה מחמת אי שפיות ופסק כי עליה להיות בהשגחה של בית חולים פסיכיאטרי למשך 45 יום.
