ועד הפעולה לשוויון בדיני אישות עתר אתמול (יום ד', 22.6.05) אחר הצהריים לבג"צ, באמצעות האגודה לזכויות האזרח, בדרישה למנות עובדים סוציאליים ערבים ליחידות הסיוע שליד בתי המשפט לענייני משפחה בנצרת, בחיפה, בחדרה, בכפר סבא, בקריות ובבאר שבע.
את העתירה הגישה עו"ד סוניה בולוס מהאגודה לזכויות האזרח, אשר מסבירה בעתירה, כי היעדרם של עובדים סוציאליים ערבים משמש כמחסום בפני מתדיינים ערבים, שאינם שולטים בשפה העברית, ומונע מהם לחלוטין כל אפשרות להינות ממגוון השירותים, המסופקים בידי יחידות הסיוע.
לטענת העותרים, היעדרם של עובדים סוציאליים ערבים פוגע קשות ביכולתם של פונים ערבים, גם כאלה הדוברים עברית, לקבל שירות מתאים, וזאת בשל העובדה, שהעובדים הסוציאליים המוצבים כיום ביחידות אלה אינם בקיאים בשונות ובייחודיות התרבותית של המשפחות הערביות, בקיאות שהינה הכרחית ליצירת האמון הדרוש לטיפול יעיל.
יחידות הסיוע, הפועלות ברחבי הארץ, הוקמו מכוח חוק בתי המשפט לענייני משפחה, ותפקידן לסייע למשפחות, המתדיינות בבית המשפט לענייני משפחה, להתמודד עם המשבר הנלווה להתדיינות המשפטית ולסייע לשופטים להכריע בסכסוכים, תוך שימת דגש על ההשלכות של החלטותיהם על היחסים ארוכי-הטווח בין המתדיינים. כיום פועלות ברחבי הארץ 13 יחידות סיוע כאלה, המעסיקות 43 עובדים סוציאליים, מהם רק אחד ערבי, המועסק ביחידת הסיוע ברמת גן.
היעדרם של עובדים סוציאליים ערבים ביחידות הסיוע, מסבירה עו"ד בולוס, מפלה לרעה את המשתייכים לחברה הפלשתינית בישראל לעומת מתדיינים יהודים, משום שהוא מונע מהם להינות משירותי הייעוץ והתמיכה על בסיס שוויוני. זאת בנוסף לאפליה הנובעת מהפרת הוראותיו של חוק שירות המדינה (מינויים), המטיל חובה על שרי הממשלה להבטיח לפלשתינים אזרחי המדינה ייצוג הולם בשירות המדינה.
עו"ד בולוס מביאה בעתירה, כי אל למדינה להסתפק בשוויון פורמלי בכל הנוגע לנגישות לבתי המשפט, וכי עליה להבטיח גם, כי כל השירותים הנלווים שהיא מספקת, באמצעות יחידות הסיוע שליד בתי המשפט, יינתנו אף הם על בסיס שוויוני, ובאופן ההולם את הצרכים הייחודיים של קבוצות בעלות מאפיינים תרבותיים ייחודיים. המצב בשטח, היא מדגישה, משקף הפליה בוטה במתן כל אותם שירותים נלווים, באופן שעלול לגרום לבני זוג ערבים לוותר לחלוטין על זכותם לבחור בבית משפט לענייני משפחה כערכאה המתאימה לפתיחת הליך משפטי.
כך נמנע מהם למעשה השירות החשוב והיעיל, אשר ניתן ביחידות סיוע אלה, בכל הנוגע ליישוב סכסוכים, מיתונם ומניעת הסלמתם, כמו גם קבלת מידע על זכויותיהם ועל ההליך המשפטי והפיכת החוויה של הימצאות בבית המשפט ליותר אנושית.
בהיעדר עובדים סוציאליים ערבים ביחידות אלה, נוטים מתדיינים רבים מהאוכלוסיה הערבית לפנות ל"ועדי פיוס" למיניהם, הפועלים בחלק מהכפרים הערביים ומורכבים לרוב מנכבדי הכפר ומאנשי דת. הפקדת יישוב הסכסוכים בידי ועדים אלה, שחבריהם נעדרים כישורים הנדרשים לטיפול בבני זוג ובילדיהם, עלולה להחריף את מצוקתם של בני המשפחה ולהרע את מצבם. יודגש, כי נשים הן הנפגעות העיקריות מהתערבותם של ועדי פיוס אלה, משום שמדובר בגופים מסורתיים, שאינם מגלים רגישות לצרכי הנשים או לזכויותיהן.
עו"ד בולוס מביאה סימוכין לצורך במינויים של עובדים סוציאליים ערבים בדמות חוות דעת של מומחים, בהם ד"ר דורית אלדר מבית הספר לעבודה סוציאלית באוניברסיטה העברית, אשר הקימה וניהלה את מערכת הסיוע משנת 1997 עד לשנת 2000, ובדבריו של מנכ"ל משרד הרווחה, פרופסור דב גולדברגר.
לנוכח דברים אלה, התבקש בג"צ לחייב את המדינה למנות עובדים סוציאליים ערבים ליחידות הסיוע שליד בתי המשפט לענייני משפחה, עם דגש מיוחד על אלה הממוקמות בסמוך לריכוזי אוכלוסיה ערבית.
[בג"צ 6031/05]
