בית המשפט העליון, בהרכב השופטים דליה דורנר (אב"ד), אילה פרוקצ'יה ואדמונד לוי, הוציא צו על-תנאי המורה ליועץ המשפטי לממשלה, אליקים רובינשטיין, להשיב תוך 30 יום מדוע לא תיפתח חקירה ו/או בדיקה ביחס לעד המרכזי בפרשת אריה דרעי, יעקב שמולביץ, בחשד שמסר עדות כוזבת במשפטו של דרעי.
לשון הצו (ציטוט): "ניתן בזה צו על תנאי כנגד המשיב 1, בגדרו נדרש הוא להשיב מדוע לא יורה על פתיחת הליכי בדיקה או חקירה משטרתית על-פי שיקול דעתו, בעניינו של מר יעקב שמולביץ, למיצוי כל ההיבטים [כולל אילו הנוגעים לבקשתו של דרעי למשפט חוזר, י.י.] הנוגעים למתן עדותו במשפט הרב אריה דרעי, והעולה בעתירה זו".
התביעה יוצגה בהליך זה על-ידי עורך הדין שי ניצן. דרעי מיוצג בעתירה על-ידי עורכי הדין נבות תל-צור ויגאל ארנון. להליך זה עלולה להיות השפעה מהותית על בקשתו של דרעי למשפט חוזר, התלויה ועומדת בפני נשיא בית המשפט העליון אהרן ברק; וכן להוכחת גירסתו של דרעי בעיני הציבור בישראל.
דרעי הגיש את העתירה, לאחר שהתגלה כי שמולביץ הורשע בשווייץ בעבירות מרמה חמורות. שמולביץ היה אחד העדים המרכזיים במשפטו של דרעי. במהלך משפט זה מסר עדות, בשבועה, במהלכה טען כי הוא יצא נקי (למעט עניינים טכניים) מההליכים הפליליים שנוהלו נגדו בשווייץ. דרעי מבקש עתה להוכיח, כי שמולביץ שיקר בעדותו במשפט דרעי, ולכן אין להאמין לעדותו ככל שהיא נוגעת לדרעי עצמו.
היועץ המשפטי לממשלה אליקים רובינשטיין ופרקליטת המדינה עדנה ארבל, דחו (4.1.02) את דרישת אריה דרעי להורות על פתיחת חקירה פלילית כנגד עד המדינה יעקב שמולביץ, בחשד שמסר עדות כוזבת בבית המשפט המחוזי בירושלים במשפטו של דרעי. את התנגדותם הביעו גם בבית המשפט העליון, בתגובתם לעתירה ובמהלך הדיונים בה.
בהודעה לעיתונות שנמסרה אז, נמסר כי: "הטענות הועלו במסגרת הבקשה למשפט חוזר. חוות הדעת של היועץ המשפטי בתגובה לבקשה, תינתן לבית המשפט בהתאם לחוק ובמסגרתה תינתן התייחסות גם לטענות אלה". מכתב-תגובה הועבר במקביל אל פרקליטיו של דרעי - עורכי הדין יגאל ארנון ונבות תל-צור.
דרעי דרש לפתוח בחקירה כנגד שמולביץ, בגין עדות כוזבת שמסר הלה בבית המשפט. במהלך חקירתו הנגדית טען שמולביץ, כי בחקירתו בשווייץ טוהר מהעבירות שיוחסו לו. בפסק הדין התייחסו אליו השופטים כאל אדם שטוהר מהעבירות. אל דרעי ופרקליטיו התייחסו השופטים כמי שלא בחלו בניסיונות חוזרים ונשנים להכפיש את שמולביץ - במטרה לערער את אמינותו בבית המשפט.
לבמהלך 2001 התברר, כי שמולביץ שיקר בעדותו: בניגוד לעדותו, בבית המשפט בשווייץ הוא הואשם בעבירות חמורות ביותר. בעיסקת טיעון שנערכה עימו הוא הורשע בעבירות שיוחסו לו, ולפי גזר הדין נאסר עליו לבוא לשווייץ במשך 8 שנים.
מהמידע שהתגלה מתברר עוד, כי התביעה בישראל - ובראשה שופטת בית המשפט העליון דורית בייניש, שכיהנה אז בתפקיד פרקליטת המדינה, ועו"ד יהושע רזניק, שהיה התובע בתיק דרעי, סייעו לשמולביץ להיחלץ מאימת הדין בשווייץ, כדי שיוכל להעיד בישראל כנגד דרעי. בשלב זה לא ברור האם ידעו השניים על כתב האישום שהוגש כנגד שמולביץ בשווייץ, וחקירת שמולביץ היתה אמורה להוביל, בין היתר, לפתרון החידה: האם השתתפו רזניק ושמולביץ, אם במעשה, אם במחדל ואם בעצימת עיניים, בהטעיית בית המשפט.
מה שכן ברור: רובינשטין וארבל עושים כל שאל ידם - תוך הפרת אמונים לכאורה כלפי שלטון החוק והציבור בכללותו - כדי להימנע מפתיחת חקירה נגד שמולביץ בעבירה שכן ביצע: מסירת עדות כוזבת בבית המשפט המחוזי בירושלים.