השופטת שרה גדות מבית המשפט המחוזי, דחתה (21.6.05) תביעה שהגישה תנה תעשיות (1991) בע"מ - יצרנית תמי 4, נגד חברת מי זך טכנולוגיות מים בע"מ, ובה ביקשה צו מניעה שיאסור על מי זך לבצע שתי בדיקות: TDS ואלקטרוליזה, במי השתיה בבתיהם של צרכנים. הבדיקות נועדו להדגמת ומכירת מוצריה.
שתי החברות עוסקות בתחום שיווק ואספקה של מערכות לטיהור מים. חברת תנה היא היצרנית והמשווקת של מתקן תמי 4, אשר באמצעות מסננים, פחם פעיל ומנורת אור סגול (UV), מנפה ממי השתיה חלקיקים מרחפים, וחלק מהחומרים הכימיים, מקטין את העומס הבקטריאלי וכן מרחיק ריחות וטעמי לוואי.
חברת מי זך עוסקת בתכנון, יבוא ושיווק מערכות לטיהור מים הפועלות בשיטת אוסמוזה הפוכה - טיהור על-ידי ממברנה (קרום חדיר-למחצה), המסננת את מרבית המוצקים המומסים במים, לרבות מינרלים, מתכות, חנקות וחנקיות. שני סוגי המערכות מוכרים כיום על-ידי מכון התקנים הישראלי בתקן ת"י 1505, החל על מערכות לטיפול במי שתיה לשימוש ביתי.
תנה הגישה תביעה לצו מניעה שיאסור על מי זך לבצע שתי בדיקות, TDS ואלקטרוליזה, במי השתיה בבתיהם של צרכנים, המשמשות אותה להדגמת ומכירת מוצריה. זאת משום שיש בבדיקות אלה, לגישתה, כדי לגרום למצג שווא ולהטעייה ביחס ליעילותו של מתקן תמי 4, לפגיעה במוניטין של החברה וכתוצאה מכך, לביטול חוזי שירות עמה.
מנגד, טענה מי זך כי הבדיקות מקובלות ומוכרות בתקן הישראלי, כמו גם בתקנים אמריקנים ובינלאומיים, הנוגעים למערכות טיהור מים, וכי מניעתן תפגע בחופש העיסוק שלה ובתחרות החופשית בתחום.
התביעה עצמה עברה תהליך של "טיהור וסינון". במועד הגשתה (28.9.98), הופנתה התביעה נגד ארבע חברות: מי טובים מערכות טיהור מים בע"מ, מימברניקס בע"מ, גליטאו טכנולוגיות מים בע"מ ומי זך, כולן משווקות מערכות טיהור מים הפועלות על העקרון של אוסמוזה הפוכה תוך שימוש בבדיקות הנ"ל. בנוסף לצו מניעה נגד השימוש בבדיקות תבעה תנה סכום של 1,500,000 ש"ח עבור הנזקים שנגרמו לה בעטיו.
בדיון שהתקיים ביום 28 לינואר 1999, הותר לתנה לצרף לתביעה שתי נתבעות נוספות, חברת ש.כ. אקוואטק שווק מרכז (1997) בע"מ וחברת א.ס.כ. אקוואטק יבוא ושווק בע"מ, אשר, לטענתה, הנהיגו את אותן שיטות שיווק.
בהמשך ההליכים בין הצדדים, ביום 29 למרס 2000, הורה בית-המשפט על מחיקת התביעה נגד חברת גליטאו, אשר ככל הנראה אינה פעילה עוד. ביום 7 ליוני 2001 הורה על מחיקת התביעה נגד שלוש נתבעות נוספות: מי טובים, ש.כ. אקוואטק ו-א.ס.כ אקוואטק, לאור חתימתן על הסכם פשרה עם התובעת.
בהסכם הפשרה, אשר קיבל תוקף של פסק-דין, נקבע כי: "... כל צד מתחייב להנחות את עובדיו וסוכניו (עצמאים או שכירים) לא להכפיש את מוצרי הצד שכנגד אלא להבליט את ייחודיות המוצר שלו. במיוחד מתחייב כל צד לעשות כל מאמץ, שעובדיו וסוכניו לא יבצעו ניסויים ו/או בדיקות מסוג אלקטרוליזה על מים המופקים ממוצרי הצד שכנגד.
אם למרות מאמצים אילו מי מן העובדים ו/או סוכנים יבצע את הבדיקות בניגוד להנחיות הצדדים, לא יהיו הצדדים אחראיים לפעילויותיו של אותו עובד או סוכן".
על-רקע הסכם הפשרה ומחיקת התביעה בעקבותיו נגד כל הנתבעות, להוציא מי זך, ביקשה תנה להפחית את סכום התביעה לסך של 500,000 ש"ח ובקשתה נעתרה.
בשלב הסיכומים, הודיעה תנה כי היא מוותרת על פיצוי כספי בגין נזקים ממשיים ומסתפקת בתביעה לצו מניעה קבוע נגד קיום הבדיקות ולפיצויים ללא הוכחת נזק, מכוח חוק איסור לשון הרע, וחוק עוולות מסחריות.
בית המשפט סבר, כי מטרת הבדיקה הראשונה היא למדוד את שיעור ה-"TDS" - Total Dissolved Solids - מונח המתאר את כלל המוצקים המומסים במים, באמצעות מד מוליכות חשמלית דיגיטלי. ככל שנוכחות המוצקים במים גבוהה יותר כן גדלה ההולכה של המים. רמת המוליכות החשמלית של המים נמדדת ביחידות מיקרוסימנס, ואלה מתורגמות לערכי TDS, המייצגים מיליגרם מוצקים לליטר מים.
בדיקת TDS השוואתית של מי ברז, מים שטוהרו דרך מתקן תמי 4 ומים אשר טוהרו בשיטת אוסמוזה הפוכה, צפויה להצביע על רמת TDS גבוהה ביותר במי ברז, רמת TDS פחותה מכך במי תמי 4 ורמת TDS נמוכה ביותר במי אוסמוזה הפוכה.
לטענת תנה, בדיקת TDS אינה משקפת את איכות המים כמי שתיה, שכן מד המוליכות משקלל את כלל המוצקים המומסים במים ואינו מבחין בין מוצקים מזיקים, כגון רעלים ומתכות, לבין מוצקים בלתי מזיקים, כגון מינרלים וחומרים אחרים.
הצרכן הצופה בעריכת הבדיקה ובתוצאותיה, כך היא טענה בבית משפט מוטעה לחשוב כי הערך הגבוה של TDS שנמצא במי תמי 4, לעומת הערך הנמוך שנמצא במי אוסמוזה הפוכה, מעיד על כך שמי תמי 4 אינם נקיים ואיכותיים כמי אוסמוזה הפוכה.
לאמיתו של דבר, גרסה תנה, מי אוסמוזה הפוכה עוברים סינון קפדני המסלק מן המים את רובם המכריע של המוצקים המומסים ומתקבלים מים שקרובים בהרכבם למים מזוקקים. בתהליך זה מטוהרים גם מינרלים החיוניים לבריאות, בעוד אשר מי תמי 4 מכילים מינרלים אלו.
במסגרת הבדיקה השניה (בדיקת האלקטרוליזה), נעשה שימוש במכשיר המכונה מד מוליכות חשמלית אינדיקטיבי. המכשיר כולל מיכל שקוף וסוללה בעלת שתי אלקטרודות, חיובית ושלילית, כאשר הראשונה, בדרך-כלל, עשויה מברזל והאחרונה מאלומיניום. עם מילוי המיכל במים וחיבור המכשיר לחשמל, מאפשרת מוליכות המים יצירת זרם חשמלי בין האלקטרודות וכתוצאה מכך מפורקים המים לרכיביהם. תהליך זה נקרא אלקטרוליזה.
השתחררות גז החמצן כתוצאה מן האלקטרוליזה גורמת להתחמצנות אלקטרודת הברזל ולהתמוססותה אל תוך המים. התגובה הכימית נראית לעין כתסיסה וצביעה של המים בגוונים של צהוב, כתום, ירוק, חום ושחור מאחר ומים בעלי רמת TDS (ומוליכות חשמלית) גבוהה גורמים לתגובה כימית חזקה יותר מאשר מים בעלי רמת TDS נמוכה, בסופו של התהליך, מאבדים מי הברז ומי תמי 4 את צלילותם והופכים לעכורים כמי שופכין, ואילו מי אוסמוזה הפוכה נותרים צלולים - כמעט ללא שינוי.
בדיקת האלקטרוליזה, טענה תנה, מותירה רושם רע במיוחד כי המים הנבדקים אינם ראויים לשתיה. לצופה ההדיוט, נטען על ידה, לא ברור כלל שצביעת המים נובעת בעיקר מהתמוססות הברזל ולא מצביעת חומרים המומסים במים עצמם. בדומה למד המוליכות החשמלית הדיגיטלי, שבודק את רמת ה- TDS, משקף מכשיר האלקטרוליזה אך את מידת המוליכות החשמלית של המים, המושפעת, כאמור, מנוכחותם של מוצקים במים, ואין ביכולתו להבחין בין המוצקים השונים. לפיכך נטען, גם הוא אינו מהווה מכשיר מדידה אמין לאיכות המים לשתיה.
לתמיכה בטענותיה בדבר היעדר קשר בין בדיקות ה-TDS והאלקטרוליזה לבין איכות המים הנבדקים, הגישה תנה חוות-דעת ערוכה ע"י רמי הלפרין, מהנדס-מומחה בתחום בריאות הסביבה. לדעתו של הלפרין, קיימות מספר בעיות בהתאמת הבדיקות הנ"ל לקביעת איכות המים הנבדקים כמי שתיה. לעניין בדיקת ה- TDS, מסביר הלפרין, היחס הקבוע בין כמות המומסים למים לפיו מכויל מכשיר ה-TDS משתנה בהתאם להרכב הכימי של המים במדינה בה הוא מיוצר. לדוגמא, מכשיר בשםModel WT-500 TDS Indicator, המיוצר בארה"ב, כויל על-פי כמות המומסים הממוצעת במים בארה"ב ועל כן, אינו מתאים לבדיקת איכות המים בארץ.
אשר לבדיקת האלקטרוליזה, מציין הלפרין, הבדיקה משקפת את מידת המוליכות החשמלית של המים הנבדקים ואינה מעידה על איכותם, מה גם שצביעת המים אינה נובעת ברובה מזיהום קיים במים אלא מהתמוססות הברזל לתוכם. לסיכום, קובע הלפרין בחוות-הדעת כי "שיטות בדיקה אלו מהוות במקרה הטוב הטעיה של ציבור הצרכנים ובמקרה הרע הונאה פשוטה של הציבור".
השימוש בשתי הבדיקות שתוארו לעיל, לדברי תנה, פוגע בשמה הטוב, במוניטין ובציפיות המסחריות הלגיטימיות שלה, וכן גורם להפרת חוזי שירות מצדם של לקוחות החברה. יתרה מזו, לטענתה, באמצעות השימוש בבדיקות הצליחה מי זך למכור מערכות אוסמוזה הפוכה ולהתעשר שלא כדין על חשבונה של תנה. אשר על כן, עתרה תנה לצו למניעת קיום הבדיקות ולפיצויים (ללא הוכחת נזק) על נזקים שנגרמו לה בגינן.
מי זך השמיעה אף היא שורה של טענות. ראשית, טענה מי זך כי אין מקום לאסור על קיום הבדיקות. כמות המוצקים במים מצויינת כמדד לאיכות המים בתקנות בריאות העם (איכותם התברואית של מי-שתיה), בתקן הישראלי למערכות לטיפול במי שתיה ובתקנים אמריקניים ובינלאומיים. בהתייחס לחוות-דעת המומחה מטעם התביעה, רמי הלפרין, אמרה מי זך כי מכשיר ה- TDS מכויל על-פי תמיסה שהרכבה הכימי ידוע, לכן הוא אוניברסלי ואינו מוגבל למקום גיאוגרפי מסוים. זאת ועוד, מי זך סברה כי ניתן בהחלט לקבוע שככל שרמת ה- TDS במי השתיה נמוכה יותר, פוחתת ההסתברות להימצאות חומרים מזהמים במים. והדברים יפים, לשיטתה, גם באשר לבדיקת האלקטרוליזה, המציגה למעשה באופן חזותי את רמת ה- TDS שבמים.
עובדה היא, כך לטענת מי זך, שתנה החלה גם היא לעשות שימוש בערכות TDS ואלקטרוליזה, עם רכישתה של חברה ("אניעם - טמבור", ששינתה שמה ל"מי פלג") המספקת מכשירי אוסמוזה הפוכה.
עוד טענה מי זך, כי נוכח העובדה שמערכת אוסמוזה הפוכה מטהרת מי שתיה ממוצקים מומסים למיניהם ביתר יעילות לעומת מתקן תמי 4, כי אז תוצאות בדיקות ה- TDS והאלקטרוליזה מצביעות על מוליכות נמוכה של מי אוסמוזה הפוכה, היינו, על מים נקיים, יחסית, מכימיקלים ומומסים אחרים. לא זו בלבד, אלא שתנה, כך לטענת מי זך, מוסיפה למי תמי 4 מיוזמתה חומר כימי בשם פוליפוספט, הפועל כנגד היווצרות אבנית, ולפיכך, אין לה להלין אלא על עצמה שהמים המטוהרים במתקן תמי 4 אינם נקיים מכימיקלים כמי אוסמוזה הפוכה.
מי זך חלקה על הטענה לפיה יש בבדיקות הטעייה מובנית ומטעימה כי הטעייה כלשהי עלולה להיווצר לא מעצם עריכת הבדיקות כי אם מהסבר לא מדויק שגוי או מטעה של הסוכן המבצע אותן.
בית המשפט סבר כי במסגרת הדיון בשאלה האם ראוי במקרה הנדון ליתן צו מניעה קבוע נגד ביצוע בדיקות ה- TDS והאלקטרוליזה, יש לבחון תחילה האם הוכיחה התובעת פגיעה בזכות חוקית מוגנת.
לאחר בחינה מדוקדקת של עילות שונות, לא מצא בית המשפט פגיעה בזכות מוגנת ודחה את העתירה.
