מוחמד סומרין, תושב ישראל, נידון בסוף-השבוע שעבר (ה' 14.07.05), ל-5 חודשי מאסר בפועל, בעוון עבירה של "איסור התגייסות", לפי חוק יישום הסכם הביניים בדבר הגדה המערבית ורצועת עזה (הגבלת פעילות).
סומרין הודה, במסגרת עסקת טיעון שנחתמה עימו, כי יחד עם עוד חמישה נאשמים אחרים תושבי ישראל, התגייסו לשרת בכח 17, בתקופה שקדמה לתאריך 06.12.01, והשתייכו לכח זה, עד שנעצרו באוגוסט 2003. במסגרת פעילותם, השתתפו הנאשמים במאי 2003, בקורס של כח 17 ביריחו, בו למדו משימות שיטור שונות, וקיבלו הדרכות על שימוש בנשק.
בעקבות הודאת הנאשם, תוקן כתב האישום המקורי, אשר ייחס לו ולנאשמים האחרים גם חברות בארגון טרוריסטי. עבירה זו נמחקה, ולצדדים הותר לטעון לעונש באופן חופשי. כמו כן, הוסכם שסומרין יוכל לטעון לביטול הרשעתו, אחרי קבלת תסקיר שירות המבחן.
בתסקיר שהוגש לבית המשפט, צויין כי מדובר בחור נורמטיבי ביסודו, בוגר, בעל שאיפות אישיות להתפתחות, המצוי בתהליך חיובי של גיבוש אישי. לאור נסיבותיו האישיות המיוחדות, גילו הצעיר, כוחותיו החיוביים ושאיפותיו בתחום הלימודי והתעסוקתי, הומלץ לשקול ביטול הרשעתו, ולהטיל עליו לבצע שירות לתועלת הציבור.
הפרקליטות ביקשה מבית המשפט שלא לבטל את הרשעת הנאשם, ולהטיל עליו מאסר בפועל ומאסר על תנאי, וזאת, בשים לב למהות העבירה, התכלית החקיקתית ביסוד חוק היישום, הפגיעה בריבונות הישראלית בעצם ההתגייסות לכח 17, ובשים לב למצב הביטחוני הרגיש, במיוחד באזור ירושלים. עצם ההתגייסות לארגון דוגמת כח 17, נטען, יוצר מאגר של כח אדם, בתוך שטח מדינת ישראל, המעבה את התשתית לפעילות הרשות בתחומי מדינת ישראל, באופן המנוגד לכל חוק בכלל, ולהסכם היישום בפרט.
ב"כ של סומרין, התמקד בעיקר בנסיבותיו האישיות של הנאשם, גילו הצעיר, והתסקיר החיובי שהוגש לבית המשפט. בנוסף, טען, נסיבות ביצוע העבירה הצטמצמו לפעילות משטרתית לקראת הקמתה של מדינה פלסטינאית, כשעד שנת 2002, פעילות זו לא היתה אסורה על-פי החוק.
בית המשפט השלום בחן את הסוגיה, ופסק ראשית, כי אין במקרה דנן כל נסיבות מיוחדות, חריגות ויוצאות דופן. "מדובר בעבירה חמורה, אשר ללא ספק, נכללת במסגרת העבירות הביטחוניות".
השופטת רחל שלו-גרטל, סקרה את דברי ההסבר לתיקון לחוק משנת 2002, במסגרתו התווסף הסעיף העוסק באיסור גיוס אזרח או תושב ישראלי לשרת בכוח מזויין של המועצה הפלשתינית, או בכוח מזויין זר אחר הפועל בתחומה.
"קיימת תופעה של גיוס תושבי מדינת ישראל ואזרחיה, בעיקר מקרב תושבי מזרח ירושלים, למנגנוני הביטחון של הרשות הפלשתינית, ולכוחות מזויינים אחרים, הפועלים בשטחי הרשות הפלשתינית. פעילות של מגוייסים אלה, הינה גם בתחומי מדינת ישראל, וגם בתחומי הרשות הפלשתינית. מציאות זו פוגעת בביטחון המדינה, ואינה מתיישבת עם כיבוד ריבונותה של מדינת ישראל. לכן, הוצע לתקן את חוק היישום, ולקבוע כי גיוס אזרח או תושב של מדינת ישראל, למנגנונים שונים ברשות הפלשתינית ולכוחות מזויינים אחרים, יהיה עבירה פלילית...".
לאור זאת, סירב בית המשפט לבטל את הרשעתו של סומרין, ופסק כי תהיה בכך חתירה כנגד התכלית החקיקתית שביסוד חוק היישום.
לגבי חומרת העונש, קבע בית המשפט כי הודאתו של הנאשם לא מותירה מקום לספק, שהיה מודע לטיב ההתארגות והפעילות של כוח 17, וגם לגירסתו עסק, בין-השאר, באיסוף חומרים מודיעינים. "נכון הוא, כי בעת שהתגייס הנאשם לכח 17, עדיין לא היה מדובר במעשה המנוגד לחוק, שהרי החוק תוקן בשנת 2002, אך גם מאז תוקן החוק, נמשכו מעשי העבירה, ולא מדובר במעשה ספורדי קל ערך, כפי שהנאשם ניסה לשוות לו, לפני שירות המבחן".
בסיכום דבריו, התייחס בית המשפט גם לגילו הצעיר של הנאשם, תסקיר שירות המבחן, וההנחה כי ככל-הנראה מדובר באירוע חריג בחייו ובהסתבכות חד פעמית. בנוסף, הדגיש, אילמלא בעת שהתגייס סומרין לכח 17, לא היה בכך משום עבירה, תקופת המאסר בפועל היתה ממושכת וארוכה יותר.
לאור כל האמור, קבע בית המשפט, כי על סומרין יוטלו 5 חודשי מאסר בפועל, וכן 6 חודשי מאסר על תנאי.
