"שאלנו את עצמנו כיצד ניראה ביום שאחרי הפינוי? האם נהיה אותה משפחה חמה ואוהבת, או שלבעלי יהיו טראומות מהפינוי"?
שאלה זו מציגה יפה כהן, בפורום השוטרים של משטרת ישראל, שוטרת לשעבר ונשואה לשוטר.
"כל הקרנות שוטרים מסוגלות אולי לממן לנו חופשה, להעלות שכר. אבל לא מסוגלות לממן טיפולים פסיכולוגים פוסט טראומטיים בעלות אלפי שקלים", כותבת כהן.
כהן, שבעצמה תומכת בביצוע משימת ההינתקות מוסיפה את חששותיה: "אף בנאדם לא יכול להישאר חסין נפשית מכזו עוצמה של רגשות שהולכת להיות שם. זו פעולה מתישה, שאיננו מורגלים בה - לפעול נגד חפים מפשע כשביניהם נשים וילדים רכים. האם המפקד של בעלי יבוא לישון אצלי כשבעלי יקום באמצע הלילה מסיוטים? האם אוכל לשמור את הילדים מכל מיני התפרצויות זעם בלתי מוסברות שעלולות לבוא עלי ועל הילדים?".
להלן המכתב המלא שלום לכולם.
שמי יפה, בעלי שוטר, וגם אני שוטרת לשעבר.
להגיד ת'אמת, כל מהלך ההינתקות מפחיד אותי מאוד. הקרע בעם וכל מה שעלול להיגזר מכך.
אבל מה לעשות - חייבים.
אבל בכל מחיר?
אני ובעלי כבר החלטנו. הוא לא הולך לפנות. כל מה שיגידו לו הוא יעשה, חוץ מזה.
לא בגלל שהוא סרבן - להפך.
שאלנו את עצמנו כיצד ניראה ביום שאחרי הפינוי? האם נהיה אותה משפחה חמה ואוהבת, או שלבעלי יהיו טראומות מהפינוי.
כל קרנות השוטרים מסוגלות אולי לממן לנו חופשה, להעלות שכר. אבל לא מסוגלות לממן טיפולים פסיכולוגים פוסט טראומטיים בעלות אלפי שקלים.
אף בנאדם לא יכול להישאר חסין נפשית מכזו עוצמה של רגשות שהולכת להיות שם. זו פעולה מתישה, שאיננו מורגלים בה - לפעול נגד חפים מפשע כשביניהם נשים וילדים רכים. האם המפקד של בעלי יבוא לישון אצלי כשבעלי יקום באמצע הלילה מסיוטים? האם אוכל לשמור את הילדים מכל מיני התפרצויות זעם בלתי מוסברות שעלולות לבוא עלי ועל הילדים?
אני לא מוכנה לזה, ויהיה המחיר אשר יהיה. אני מעלה את האפשרות הכי גרועה שבעלי יחטוף על הראש, אבל זה עדיף מכלא לכל החיים בתוך הראש של עצמך.
אצלנו במשפחה - מתנתקים מההינתקות, ושיקפצו כולם.
בשורות טובות לכולנו, לאלו שינתקו, לאלו שינותקו ולאלו שיבחרו להימנע.
