בפברואר 2001 פסק בית המשפט העליון, בהרכב של 9 שופטים ובו הנשיא אהרן ברק, כי זכותם של שמונה אנשים פרטיים לקבל חזרה לבעלותם מיתחם בן 100 דונם בגבעת אולגה.
המדינה הפקיעה מיתחם זה לפני 47 שנים, היא שוב אינה זקוקה לו, ולכן זכותם להקבלה חזרה. עם זאת, לא הוציא בית המשפט צו עשה מיידי, וביקש מהכנסת לתקן את החוק בהתאם.
עברו ארבע וחצי שנים. הכנסת לא עשתה דבר. אם כבר, אז בדיוק להיפך: משרד האוצר מכין הצעת חוק שתקבע, כי אם הקרקע הופקעה לפני 1980, אין לבעליה זכות לקבל אותה חזרה. שווי הקרקע בגבעת אולגה נאמד ב-30 מיליון דולר, אך הבעלים אינם יכולים לממש את זכותם החוקית על רכושם.
העותרים פנו פעם אחר פעם לבית המשפט העליון כדי שיוציא צו סופי להחזרת הקרקע. בתמימותם קיוו, שבית המשפט יעשה עימם צדק. מה שקרה בפועל היה משהו אחר לגמרי: פרקליטות המדינה מבקשת דחייה, בית המשפט נותן אותה, וכך פער אחר פעם, שש פעמים, כולל הפעם האחרונה לפני שבועים. היום פנו העותרים הנושאים לבית המשפט העליון בעתירה, המכוונת בעצם נגד הסחבת שלו עצמו, שיואיל בטובו לתת סוף סוף פסק דין סופי.
בינתים מתו שלושה מבין העותרים - אמה מריוט, מרים איצקוביץ ואהרון חטר-ישי. האחרון היה עורך דין ותיק, מכובד ומיומן. אפילו הוא לא הצליח להחזיק מעמד מול הסבחת של אהרון פרק ושות'.
למה הם מחכים, בבית המשפט העליון? שעותרים נוספים ימותו?
דוברת הנהלת בתי הנמשפט, תמר פול-כהן, אמרה היום בתגובה: "הענין ידון בבית המשפט".
