היום לפני 63 שנה, ב-22 ביולי, 1942 החל הגירוש הגדול מגטו ורשה.
כ-300,000 יהודים גורשו וכ-265,000 מהם שולחו לטרבלינקה. בתום הגירוש ההוא נותרו בגטו ורשה כ-60,000 יהודים בלבד. גטו ורשה היה הגדול בגטאות היהודיים בפולין בתקופת השואה, ומנה בשיאו כ-450,000 איש.
הגטו הוקם על-ידי הגרמנים בשנת 1940. ב-12 באוקטובר אותה שנה, יום הכיפורים, הודיע הרדיו הגרמני כי היהודים צריכים לעבור לתחום הגטו.
הגטו הוקף חומה גבוהה שהפרידה אותו משאר חלקי העיר, חומה, שנבנתה חודשים רבים קודם לכן מבלי שהגרמנים הסבירו לאיש את מטרתה. הנאצים דאגו לשמור בגטו על צפיפות, רעב ותנאי סניטריה גרועים, במטרה להעלות את שיעור התמותה.
שנתיים לאחר הקמתו, כאמור, החל הגירוש מהגטו. בעשרה ימים בלבד הוצאו מהגטו 65,000 יהודים, שהועברו ל"אומשלגפלץ" - ככר האיסוף, ממנה שולחו בקרונות משא דחוסות לטרבלינקה. הרכבות חזרו למחרת היום לורשה.
הגירוש היה מלווה בבהלה וחוסר אונים. שמועות על גירושים מגטאות אחרים התרבו, ועוררו חרדה. נודע על העלמות משלוחי הגירושים בלי להשאיר עקבות והחלו להסתנן ידיעות
על מחנות הרצח.
השלב השני של הגירוש נמשך מ-13 ביולי ועד 14 באוגוסט, והשלב השלישי נמשך מן ה-15 באוגוסט ועד 6 בספטמבר. גירוש זה היה שילוח כללי, בו הגרמנים הוציאו כל אדם שנמצא בביתו, ללא כל התחשבות בתעודות ובשחרורים.
השלב הסופי של הגירוש החל ב-6 בספטמבר ובאמצע אותו חודש נותרו בגטו כ-60,000 יהודים.
בדרך לטרבלינקה, מתוך "בשם כל בני ביתי", אתר גטו ורשה: "עלינו כולנו לקרונות... הצווחות הוטחו אל דפנות הקרון, התגברו והדהדו.... אחר כך בא הצמא. אנשים היכו זה את זה כדי להגיע אל האשנב המסורג. אנשים היו מוכנים לרצוח נפש בעד לוגם אוויר.
אחר כך באו הריחות, ריחות הפחד הפיסי, השתן והצואה... אחר כך נפלו אנשים, ואחרים יצאו מדעתם... אחר כך, בתוך שאון פסיעות עסקניות, הקרון נעצר.
... צווחות. האור מנקר את העיניים. הקרון מתרוקן תחת מטר מהלומות ועלבונות. זוהי טרבלינקה.
כאן מתחיל זמן אחר".