נדחה ערעור שטרית על הפסיקה כי פעל שלא כדין בסכסוך 'מטרודן'

בית המשפט הגבוה לצדק דחה (יום ד', 27.07.05) את ערעוריהן של המדינה, בשמו של שר התחבורה, מאיר שטרית, ועיריית באר-שבע, כנגד החלטתו של בית-הדין הארצי לעבודה, בנוגע להתנהלותו של השר בפרשת "מטרודן". הערעורים הוגשו בנפרד, כנגד קביעתו של בית הדין, על-פיה "הפעלת סמכויותיו של שר התחבורה הייתה שלא כדין, עת התערב בסכסוך העבודה בין חברת 'מטרודן' לעובדיהם, והנפיק היתרים באמצעות זכייניות ארעיות לתפעול אותם קווי תחבורה שהושבתו". טענתן העיקרית של המערערות הייתה, כי לא הייתה לבית הדין סמכות להידרש לסכסוך, בהיותו תקיפה ישירה של החלטת שר התחבורה, שהוא הרשות המינהלית המוסמכת. פעולת השר, נטען בערעור, בהעניקו היתרים למפעילים אחרים, חוסה תחת אחריותו להבטיח אספקת שירותי תחבורה כאשר משתבשים יחסי העבודה אצל מפעיל פרטי של שירות ציבורי חיוני, ואינה בבחינת הפעלת סמכות שעניינה בחינת חוזה עבודה במסגרת יחסי עבודה. אי-לכך, מדובר בביקורת על שיקול הדעת המינהלי של שר התחבורה - תחום המצוי בסמכות בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק, ולא בבתי הדין לעבודה. בסיכום טענותיהן, ביקשו העותרות כי יינתן פסק-דין לגופו של עניין, חרף סיום הסכסוך בין הצדדים. המדינה טענה, כי מטבע הדברים, בדרך-כלל מדובר בעתירות תיאורטיות בלבד - סכסוכי עבודה נמשכים שבועות בודדים, ולכן לרוב לא יגיעו אל פתחו של בית המשפט העליון. ברם, הגם שהעתירה הספציפית נהפכה לתיאורטית, הרי שמדובר בעניין אקטואלי שישוב ויעלה פעמים רבות וראוי שתיקבע לגביו הלכה מחייבת. לעומתן, עמדת ההסתדרות, כמייצגת את עובדי חברת "מטרודן", היתה שאין מקום להכרעה לגופו של עניין נוכח סיומו של סכסוך העבודה. הרכב שופטי בית המשפט (הנשיא אהרן ברק, השופט אליעזר ריבלין והשופטת עדנה ארבל), קבע כי לאור סיומו של סכסוך העבודה וחזרת העובדים לפעילות סדירה, אין זו העת לדיון בעתירות לגופן "שכן השאלות אותן מעוררות העותרות, על אף חשיבותן ומורכבותן, הפכו תיאורטיות במקרה דנן". בית המשפט ציין אמנם, כי קיימים גם חריגים כלל זה, כמו מקרה בו סירוב לדון בשאלות חשובות עקב הפיכתן תיאורטיות יוביל לכך שבית המשפט לא יוכל לדון בהן לעולם, או כאשר מבחינה מעשית אין בית המשפט יכול לפסוק הלכה אלא כאשר היא מוצגת כשאלה כללית שאינה קשורה למקרה מסוים. אולם, נקבע, המקרה דנן אינו בא בגדר חריגים אלה. "היה והשאלה דכאן תתעורר במקרה אחר, הרי שאין מניעה עקרונית להביאה בפנינו, בהתאם לסדרי הדין, בהינתן הצורך להכריע בה באופן קונקרטי". לאור האמור לעיל נדחו שתי העתירות, וצו הביניים, שהוצא בחודש מרץ, ולפיו עוכב ביצוע פסק דינו של בית-הדין הארצי, התבטל.