יצירות האמנות, שנוצרו במיוחד עבור המרחב הציבורי של בית בנמל, מייצרות סוג של הפרעה, שיבוש, בתוך המרקם האדריכלי הנינוח והנקי ובכך גורמות לנו לעצור, לחשוב, להרהר ולערער על תפקודו של אתר הצריכה שמיועד לנשים ועל ההתנהלות שלנו, כנשים, בתוכו. יצירות האמנות אינו סחירות ואינן מיועדות לרכישה.
עבודתה של שולה קובו, הממוקמת בסמוך לאתר הספא - מקדש העונג הנשי - מצטטת וידוי מכמיר לב של נערה שבגיל שמונה עברה כריתת דגדגן. שרשרת הנערות של הילה בן ארי נראית מרחוק כסרט קישוט חינני, אך מקרוב מתגלות דמויות משוכפלות של נערות נטולות זהות, קשורות זו אל זו ומסודרות בשורה אחידה.
בסמוך לחנות אביזרי המין, 'סיסטרס', צוירה על הקיר עבודתה של מרב סודאי המתארת זיכרון אינטימי הלקוח מאלבום המשפחה. הסצינה משולבת במעין שטיח אוריינטלי הנתון בתוך מסגרת שיקוטית המשלבת את המילה 'אינשאללה' בעברית ובערבית.
גם פצע הקיר של מיכל שמיר מגיב להיכל העונג הנשי - זהו פצע מדמם חצוב בתוך הקיר, עשוי כולו מסוכריות גומי בשלל צבעים. קרן שפילשר עושה שימוש מקורי בסרטים הכתומים, כשהיא משלשלת מהסרטים הללו בובות ממולאות, עשויות נייר אריזה של שקי מלט בדמות שלדים של כלבות בולדוג זועמות. בירכתי המרחב הציבורי מוצבת עבודת הווידאו של מירב הימן, המציגה חמש משפחות "אוכלות ברוורס". הימן מחבלת בפנטזיה של קדושת המשפחה, תוך הצגה של כוריאוגרפיה חלולה שמדברת על בדידות ועל נתק.
הפתיחה ביום ב', 3 באוגוסט ,19:30, במרחב הציבורי של בית בנמל, האנגר 26, תל אביב.