מקרה מעניין מתגלגל בימים אלה בין ערכאות שונות של בתי המשפט וממתין לקביעה עקרונית, באשר לשאלה האם נוקטת עיריית תל אביב כשורה, כאשר היא מגישה כתבי אישום פליליים בשל השחתת פני מקרקעין לפי סעיף 196 לחוק העונשין, וזאת במקום לנקוט באמצעים ראויים ומידתיים יותר הקיימים בחוק העזר לתל אביב יפו (שמירת הסדר והניקיון).
הכל החל כאשר רועי מירון, שחקן בהבימה וסולן להקת שייקלה, הסתובב בחוצות תל אביב ותלה מודעות שהזמינו את הקהל הרחב לבוא להופעת להקתו. בשלב מסויים הבחין במירון פקח של העיריה שנתן לו דוח. מירון כבר התכוונן לשלם את הדוח, כאשר לפתע הבחין עורך דינו, נועם לאור, ממשרד נועם לאור ושות', כי למעשה מרשו מואשם לא בעבירה על חוק עזר עירוני (שלפיה הקנס הוא400 ש"ח), אלא בעבירה על חוק העונשין שבה הקנס הוא כמעט כפול כ-660 ש"ח והיא מהווה חלף לאפשרות לגזור על הנאשם עד שנת מאסר.
עו"ד נועם לאור החליט לבדוק את העניין לעומק ונדהם לגלות, כי המדובר בנוהג של העיריה הנמשך על-פני שנים רבות. בבוא מועד המשפט טען עו"ד לאור, בשמו של לקוחו, במסגרת הטענות המקדמיות, כי למעשה הוא מואשם בסעיף דרקוני וכי אין כל הצדקה לשלם סכום כפול של קנס מקום בו הקנס על-פי חוקי העזר העירוניים צריך להיות נמוך בהרבה, ובוודאי שאין הצדקה להניף את החרב הפלילית של חוק העונשין מעל אדם שכל חטאו בתליית מודעות.
לדבריו, ישנו פגם בכתב האישום בכך שהסמכות החוקית המסמיכה את סעיף האישום להיות גם עבירת קנס, אינה מופיעה על הדוח שהוא כתב האישום, אלא מופיע בו רק סעיף האישום עצמו, שאינו כולל לכשעצמו כל סנקציה כספית ואינו בר-חיות ללא סמכות חוקית נוספת המסמיכה את סעיף 196 לחוק העונשין להיות גם עבירת קנס.
העיריה נלחצה וגייסה את עורכי דינה, על-מנת להיאבק באפשרות שטענתו של עו"ד לאור תתקבל על-ידי בית המשפט. הסיבה ללחץ: לו הייתה מתקבלת הטענה, פירושו של דבר הוא כי העיריה גבתה משך שנים רבות מיליוני שקלים ללא הצדקה.
לאחר דיונים רבים וסיכומים שנמרחו על-פני עשרות עמודים, החליט לבסוף בית המשפט לדחות את הטענה. בערעור שהגיש כעת עו"ד לאור בשמו של מירון טוען הוא, כי נוהגה של העיריה פסול מבחינה אזרחית ומנוגד לחוק. "במדינה דמוקרטית, לא יתכן מצב בו רשות מנהלית נוהגת דרך קבע להגיש חדשות לבקרים כתבי אישום כנגד תושביה בדרך של ברירת קנס, כאשר כתבי אישום אלה גם חסרי כל סמכות חוקית וגם מגלמים בתוכם אכיפה בררנית של העיריה כנגד אזרחיה".
טענות אלה אומנם הועלו גם בפני הערכאה הנמוכה בבית המשפט לעניינים מקומיים, אולם לדברי עו"ד לאור, המדובר בסוגייה עקרונית ויש לשאוף כי תובא להכרעה בפני הערכאות הגבוהות ביותר. לדבריו, גם בערכאה הנמוכה קבע בית המשפט:
"קצת מוזרה בעיני תגובת המאשימה שהיא עוסקת באישומים על העבירה הזאת, חדשות לבקרים, ולא השכילה להשיב במקום מה מקור או היכן קבוע הקנס לאותה עבירה. היא ביקשה דחייה אך ורק כדי להביא את הצו, ולכן היה ניתן להבין לכאורה כי קיים צו בנוסף לצו אשר עליו הסתמכה עליו היום התובעת".
בערעור נדרש בית המשפט המחוזי בתל אביב, בין היתר, לתת צו מניעה זמני המורה לעיריית ת"א שלא להמשיך ולהגיש כתבי אישום על-פי סעיף 196 לחוק העונשין, עד למתן פסק הדין של ערכאת הערעור בנושא זה.
בכתב הערעור מפנים עורכי הדין נועם לאור ויניב שדה את תשומת לב ביהמ"ש לפסיקת ביהמ"ש העליון בדבר תליית מודעות של פעילי ימין קיצוני, וטוען כי העובדה שפעילים אלה הועמדו לדין על-פי הסעיף החמור של חוק העונשין שכן היה מדובר בנסיבות קיצוניות ביותר, מצביעה על כך כי לא יתכן מצב, בו יהיה דין שווה בין הפצת דברי הסתה ומרד דוגמת ראש החזיר של טטיאנה סוסקין, או כתובות כמו "כהנא צדק", שצייר איתמר בן-גביר על קירות ירושלים, לבין תליית מודעות לצורך פרסום הופעת רוק.
"הבחירה בין סעיף אישום המנוי בחוק העונשין לבין עבירה לפי חוק עזר עירוני, שההבדל ביניהם נובע הן מעצם הסנקציה העונשית המוטלת על כל אחד מהם, שנת מאסר אל מול קנס כספי נמוך יחסית, והן לעצם הכתם הפלילי הדבק בנאשם על-פי חוק העונשין ושלא דבק במי שמואשם על-פי חוק עזר עירוני", סיכם עו"ד לאור את הערעור.