בית המשפט העליון דחה (20.07.05) את ערעורו של עמי הראל, על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב, שלא לאשר לו מתן צו כינוס והכרזת פשיטת רגל.
הבקשה הוגשה לבית המשפט המחוזי במהלך שנת 2003, וזאת לאחר שכבר בשנת 84' הוכרז הראל כפושט רגל, בהליך שנפתח נגדו לפי בקשתו של נושה. במסגרת ההליך הראשון, קיבל הראל הפטר מותנה, שהפך לחלוט מספר שנים מאוחר יותר.
במהלך הדיון בבית המשפט המחוזי התברר כי חלק מחובותיו של הראל בבקשתו לצו הכינוס הנוכחי, נוצרו שעה שהתנהל נגדו הליך פשיטת הרגל הקודם, טרם קבלתו של ההפטר.
בנוסף, הורשע המערער בבית משפט השלום בתל אביב בשנת 2003 בעבירות של זיוף וקבלת דבר במירמה. מדובר בעבירות שבוצעו עוד בשנת 93', בעת שהיה פושט רגל, ועוד לפני מתן ההפטר המותנה.
הרכב שופטי בית המשפט העליון (אליעזר ריבלין, אשר גרוניס ואסתר חיות) ציין, כי אותן עבירות של זיוף וקבלת דבר במירמה היו הקשורות בפעילות עיסקית של המערער, אולם קבע אין זה משנה שאותה פעילות עיסקית נעשתה באישור.
"מה שחשוב לעניינו הוא, שמעשיו של המערער בעודו פושט רגל מלמדים על חוסר תום לב בדרגה כזו, שאין לאפשר לו לקבל את ההגנה הנובעת ממתן צו כינוס והכרזת פשיטת רגל, משהוא עצמו פונה בבקשה כאמור. חוסר תום הלב מאפיל במקרה זה על שיקולים אחרים, דוגמת העדר נכסים ומצב רפואי".