בית המשפט לעניינים מנהליים דחה את ערעורה של המכללה לביטוח על החלטת הממונה על מחוז תל-אביב במשרד הפנים, שלא לקבל את בקשתה להכיר בה כמוסד חינוך על-פי פקודת מסי העיריה ומסי הממשלה (פיטורין), ובכך לזכותה בפטור מתשלומי ארנונה.
העותרת, שהוכרה כמוסד להשכלה גבוהה, פנתה בשנת 96' לממונה על מחוז תל-אביב, בבקשה להכיר בה כ"מוסד חינוך" הפטור מארנונה כללית. בסוף אותה השנה התקבלה החלטת סגן הממונה, לפיה בקשת העותרת לפטור מארנונה נדחית, מאחר ואינה מקיימת את תנאי "הבעלות בנכסיה", שקיומו נדרש לצורך מתן הפטור.
על החלטה זו ערערה המכללה בתחילת 97' בפני בית המשפט המחוזי בתל-אביב, אשר קבע, בין היתר, כי הפטור למוסדות חינוך אינו מותנה בבעלות בנכס וכי העותרת באה בגדרו של המונח "מוסד חינוך". יחד עם זאת, בית המשפט לא קיבל את הערעור במלואו, הואיל והתנאי לזכאות לפטור לפיו העותרת אינה משתמשת בנכסים להפקת רווח טרם התברר, והחזיר את הדיון בשאלה זו לממונה.
כנגד פסק דין זה הגישה העיריה ערעור לבית המשפט העליון, במסגרתו אושרה קביעת בית המשפט המחוזי, כי אין נפקות לבעלות לצורך מתן הפטור. מאידך, נקבע, בית המשפט המחוזי הקדים את המאוחר כשדן בשאלה האם באה העותרת בגדר "מוסד חינוך" לפני שדן בה הממונה, ולפיכך השיב את הדיון למשרד הפנים.
בתחילת שנת 2003 החליט הממונה, בהמשך לפסק הדין, לדחות את בקשת המכללה להכיר בה כמוסד חינוך. על החלטה זו הוגש הערעור לבית המשפט לעניינים מנהליים.
השופטת שרה גדות בחנה בפסק-דינה, את לשון הפקודה והפרשנויות השונות למונח "מוסד חינוך". "מהעובדה כי לצורך הפטור נדרש מוסד החינוך לעשות שימוש בנכס לצרכי 'בית ספר', 'בית ספר מקצועי', 'גן ילדים' ו'סמינר', ניתן להסיק כי רק מוסד אשר מפעיל 'בית ספר', 'בית ספר מקצועי', 'גן ילדים' ו'סמינר' יכול להיכלל בגדר מוסד חינוך לצורך הפטור, שכן רק אז יש באפשרותו לעשות שימוש כזה בנכסיו".
הממונה, ציינה השופטת, נימק את החלטתו - לפיה המכללה לחינוך אינה בית ספר מקצועי - בין היתר בכך שבית ספר מקצועי הינו מוסד תיכוני, אשר משירותיו נהנים בעיקר קטינים, בעוד שאין חולק כי הלימודים במסגרת העותרת הינם לבגירים. "בעניננו, מאחר ומוסדות להכשרה מקצועית, או מוסדות להשכלה גבוהה, כגון העותרת, אינם כלולים באופן ברור במונח 'בית ספר' או לחלופין 'בית ספר מקצועי', הרי שלאור העקרון שפורט, לא ניתן לפטור אותם ממס".
בית המשפט התייחס בנוסף גם לטענת הממונה, על-פיה המכללה אינה בית ספר מקצועי גם משום אינה עוסקת בחינוך אלא בהקניית ידע בלבד. על כך הגיבה העותרת, כי ההבחנה בין חינוך לבין ידע אינה נכונה מאחר וממילא עוסק מוסד חינוך, גם, אם לא בעיקר, בהקניית ידע.
השופטת גדות התנגדה לעמדת המכללה, וקבעה, כי "יש מקום להבחנה בין הקניית ידע לחינוך. לא כל מוסד המעביר ידע, ראוי להגדרה כמוסד חינוך. על-מנת שמוסד יוגדר כמוסד חינוך, אין די בלימוד כשלעצמו והעברת הידע כשלעצמה, אלא נדרש ערך מוסף אשר תורם לעיצוב אופיו של האדם".
בסיכום הדברים, פסק בית המשפט כי לממונה נתונה הסמכות, מכוחם של סעיפי הפקודה, לבחון האם מוסד הטוען לפטור הינו מוסד חינוך. סמכות זו נתונה לממונה עצמו ולא לבית המשפט. "גם אם יש מחלוקת בין הצדדים לעניין פירוש המונחים 'מוסד חינוכי', 'בית ספר' וכיוב', לא ניתן לטעון, לטעמי, כי החלטתו של הממונה איננה סבירה".
משום כך, נקבע, אין מקום להתערב בהחלטתו של הממונה, והערעור מטעם המכללה נדחה.
