בית משפט השלום ברמלה קיבל (07.08.05) את תביעת הפיצויים שהגיש אלי ואנונו נגד המדינה, בטענה כי שירות בתי-הסוהר התרשל בהגנה עליו בזמן שהותו בכלא אילון.
ואנונו, המרצה עונש מאסר עולם בעקבות רצח ערבי על-רקע לאומני, טען כי התרשלותו של השב"ס התבטאה בסטייה מהנהלים, כך שהתאפשר מגע בינו לבין האסירים הערביים, חרף היותו אסיר טעון הגנה השוהה בתאי הפרדה.
השירות, נטען, לא דאג כי בעת שחזר התובע לתאו מפגישה עם בני משפחתו באוגוסט 93', ילוו אותו שני מלווים כמתחייב על-פי הנהלים, אלא רק מלווה אחד, שלא הצליח לסייע לתובע בעת שתקף אותו אסיר ערבי ודקר אותו בידו.
המדינה טענה, כי אין להטיל עליה אחריות לאירוע הדקירה, מאחר שאין הסוהרים יכולים לסכל כל גילוי של אלימות פתאומית בין האסירים. על הרשות לנקוט בכל אמצעים הסבירים העומדים לרשותה על-מנת למנוע מצבים מסוג זה.
במקרה זה לא היה לשב"ס מידע על סכסוך מוקדם בין התובע לדוקר, ולכן גם לא היתה היערכות מוקדמת למנוע את מעשה התקיפה. אין מדובר בהתעללות פיסית ממושכת או באירועים קודמים למעשה, אלא בתקיפה חד-פעמית שלא ניתן היה לצפותה.
המדינה אף הוסיפה כי לא ניתן לבודד את התובע משאר האסירים, ולא ניתן להגן עליו בצורה מוחלטת. הכלל המנחה לפיו היא פועלת הינו שכל עוד אין סכסוך בין האסירים, אין כל מניעה לשכנם אפילו באותו תא.
שופטת בית משפט השלום, אסתר נחליאלי-חיאט, בחנה את עובדות המקרה וקבעה כי אכן ישנה התרשלות באופן התנהלותו של השב"ס במקרה דנן.
מעבר לקביעת קיומה של חובת זהירות מושגית וקונקרטית של המדינה כלפי התובע, פסק בית המשפט כי ואנונו, "שסווג כאסיר על-רקע לאומני, ולא הועבר לאגף רגיל בשל החשש של השב"ס כי סכנה נשקפת לו מאסירים ערבים אחרים, היה צריך להיות מופרד בצורה מוחלטת מהאסירים הערבים, ולא ברור מדוע לא הופרד כפי שמתחייב היה...".
אם הפרדת התובע מאסירים ערבים בכלא איילון היתה כרוכה בהקצאת משאבים מיוחדים, הוסיפה השופטת, היה על השב"ס להעביר את התובע לבית סוהר בו לא היו אסירים ערבים כלל, כפי שאכן עשו לאחר האירוע.
בהמשך הדברים קובע בית המשפט, כי אין ספק שקיים קשר סיבתי בין התרשלות המדינה לבין אירוע הנזק.
"לו היתה הנתבעת פועלת בהתאם לחובותיה עליהם הרחבתי לעיל, והיתה מונעת את גישת האסירים הערבים לקרבת התובע, לא היה האירוע יכול להתרחש".
במקביל, נדחתה גם טענת המדינה לגבי אשם תורם לו אחראי התובע, ונפסק כי לא היה לו כל סכסוך עם האסיר שדקר אותו, הוא שהה באגף נפרד בשל אופי העבירה שביצע, ומאז שגם דקר אסיר אחר בין כותל הכלא, היה על המדינה להקפיד עימו אף יותר.
בית המשפט הורה לפצות את ואנונו עבור כל נזקיו, בסכום כולל של 257.5 אלף שקלים.
