בית-הדין הארצי לעבודה קיבל את ערעורה של המדינה, על פסק דינו של בית-הדין האיזורי בחיפה, במסגרתו הכיר בהשכלה שרכשה מורה בלימודיה באוניברסיטה כדרגת שכר שוות-ערך לתואר שני, על-פי הוראות חוזר מנכ"ל למסלול מיוחד לנשים חרדיות.
המורה, שרה זיידנר, הועסקה בידי משרד החינוך משך 22 שנה כעובדת הוראה בבית הספר התיכון "אמי"ת קנדי" בעכו. בהיותה חרדית למדה בסמינר דו-שנתי "בית יעקב" ובסיום לימודיה הוסמכה להוראה. בשנת 78' הוענק לה מטעם אוניברסיטת חיפה תואר בוגר במדעי החברה ובמדעי המתמטיקה, ובשנים שלאחר מכן למדה וסיימה קורסים נוספים במסגרת אוניברסיטאות בר-אילן וחיפה.
על-רקע השכלתה זו פנתה המורה בשנת 93' למשרד החינוך, בבקשה להשוואת רמת שכרה לשכר מורה בעל תואר שני, וזאת בהסתמך על הוראתו של חוזר שהוציא מנכ"ל המשרד בדבר "דרגת שכר אקוויוולנטית לתואר שני למורות".
מדובר במסלול חלופי, המאפשר הכרה לאוכלוסיה מוגדרת של מורות חרדיות, אשר נמנעו מללמוד במסגרת מוסדות אקדמיים, במטרה לפתוח בפניהן אפשרות תגמול שוות ערך לגמול המשתלם לבוגרות תואר שני.
בקשתה של זיידנר נדחתה, לאור העובדה שברשותה תואר B.A ממוסד אקדמאי, ולא תואר B.ED ממכללה אקדמית, או דרגת שכר מקבילה ל- B.A ללא התואר האקדמי עצמו.
זיידנר עתרה לבית-הדין האזורי, בטענה כי היא עומדת בקריטריונים הנדרשים בחוזר, שכן בעת בה למדה לתואר ראשון, כלל לא היתה מכללה חרדית ללימודי תואר B.Ed. היא טענה כי את העדפה המתקנת הראויה לנשים חרדיות, אשר מטעמים מצפוניים ודתיים לא יכלו ללמוד באוניברסיטאות, יש להכיל על כל הנפגעות מאותה הפלייה, לרבות אלו שבלילת ברירה טרחו והשלימו לימודיהן באוניברסיטה.
מסקנתו של בית הדין האזורי היתה, כי מתן דרגת האקוויוולנט המעוגנת בחוזר המנכ"ל, רק למי שמטעמים דתיים מונעת עצמה מללמוד באוניברסיטה, מהווה הפליה המנוגדת להוראת חוק שיוויון הזדמנויות בעבודה, ולכן אין הצדקה לחסום את דרכה של זיידנר להכרה בדרגת שכר אקוויוולנט לתואר שני - על-פי הוראות החוזר.
במסגרת ערעורה של המדינה, ציין הרכב בית-הדין הארצי (הנשיא סטיב אדלר, השופטת נילי ארד, השופט שמואל צור, נציג העובדים משה בית-דגן, ונציג המעבידים דני בר-סלע) כי משרד החינוך אכן בנה מסלול מיוחד לאוכלוסיה מוגדרת ומסוימת של מורות חרדיות, אשר נמנעו מללמוד במסגרת המוסדות האקדמיים, וזאת, במטרה לפתוח בפניהן אפשרות תגמול שוות ערך לגמול המשתלם לבוגרות תואר שני.
בעניין זה, נקבע, קיים שוני מובהק בין המורות הנמנות עם המסלול המיוחד לבין עובדי הוראה - מורים ומורות שלמדו במוסדות חינוך אחרים, סמינרים או אוניברסיטאות והשלימו לימודיהם כנדרש, לתואר ראשון ולתואר שני. "שיוויון הסיכויים של בני קבוצה זו לא נפגע כלל ועיקר בכך שהוענק סיכוי להכרה בלימודיהן של המורות החרדיות במסלול המיוחד".
לאור זאת, אין לראות בהוראותיו של חוזר המנכ"ל כהפליה פסולה, אלא כהבחנה מותרת, המאפשרת מסלול חלופי למורות חרדיות שאינן יכולות, מטעמי אמונה, ללמוד באוניברסיטאות.
לגופו של עניין, נקבע, זיידנר אינה נמנית על אוכלוסיית המורות עבורן נועד המסלול המיוחד, וגם אם יש ממש בטענותיה לפיהן לא הלמו מסגרות אלה את צרכיה כמורה חרדית, ולא היתה בפניה הברירה ללמוד במסלול המיוחד, אין בכך כדי להכיר בדיעבד במצבור הקורסים שלמדה באוניברסיטה כאקוויולנט לתואר שני.
לאור הקביעה כי חוזר המנכ"ל אינו מפלה בהוראותיו, וכי ההשכלה שרכשה המורה במהלך שנות עבודתה אינה עונה על הקריטריונים הקבועים בו, התקבל ערעור המדינה, ותביעתה של זיידנר לדרגת השכר הדחתה.