בית דין מיוחד שהוקם על-ידי בית המשפט העליון אשר כלל את סגן נשיא בית המשפט העליון, השופט חשין, ריבלין וארד התיר אתמול (14.8.2005) את פרסום הכרעת הדין בעניינה של שופטת בית משפט השלום לעניינים מקומיים בחיפה, השופטת הילה כהן, אשר הורשעה בעבירות של התנהגות שלא כהלכה במילוי תפקידה ובהתנהגות שאינה הולמת שופט בישראל.
בגזר הדין שניתן אף הוא אתמול הטיל בית המשפט על השופטת עונש של נזיפה והחליט להעבירה למקום כהונה אחר, זאת בניגוד לדעתה של השופטת ארד אשר ביקשה להפסיק את כהונתה של השופטת כהן.
הילה כהן מונתה לכהונת שופטת בית המשפט השלום בחיפה בשנת 2002. תחילה כיהנה כשופטת בית המשפט לתביעות קטנות ולאחר מכן כשופטת בית המשפט לעניינים מקומיים במשך ארבעה ימים בשבוע.
יש לציין כי בית משפט השלום לעניינים מקומיים בחיפה ממוקם במבנה השייך לעיריית חיפה והעיריה היא זו המשלמת להנהלת בתי-המשפט עבור שכר השופטת כהן. על כך כותב השופט חשין בפסק דינו כאשר הוא מתאר את המצב כ"אנומליה בלתי-תקינה ובלתי-בריאה".
בקובלנה נגד השופטת כהן, אשר הוגשה ב-13.3.2005, על-ידי שרת המשפטים, ציפי לבני, מתוארים שני מקרים בהם איחרה השופטת כהן להגיע לדיונים שנקבעו לפניה. על אף שבעלי הדין עזבו את אולם בית המשפט, ערכה השופטת כהן פרוטוקולים של דיונים, מהם ניתן ללמוד כאילו התקיים דיון וכי בעלי הדין היו נוכחים באולם. כאשר סיימה לרשום את הפרוטוקולים ואת ההחלטות, קרעה השופטת כהן את הבקשות הכתובות שהותירו בעלי-הדין והשליכה אותם לפח.
"הנקבלת (השופטת כהן נ.י) עשתה כל זאת, על-מנת להעלים ולחפות על איחוריה המרובים והיעדרויותיה התכופות מאולם ביהמ"ש, בימים ובשעות שנקבעו לדיונים" נכתב בקובלנה נגד השופטת.
במהלך הדיונים בחן בית המשפט 14 בקשות דחיה, פרוטוקולים והחלטות של השופטת כהן אשר בכולן מצא כי לא שיקפו את שהתרחש באמת בבית המשפט.
מקרה אחד אותו בחן בית המשפט הוא בקשתו ל"דחיית מועד המשפט" של יעקב גבע. לגבע נקבע מועד לדיון אשר עתיד היה להתחיל בשעה 9:00 בבוקר אלא שעד השעה 10:10 לא הופיעה השופטת כהן לבית המשפט. מכיוון שגבע לא היה יכול להמתין עוד, הגיש בקשה לדחיית המועד. כאשר הופיעה לבסוף השופטת כהן, רשמה בפרוטוקול כי גבע נכח בדיון ואף שהתקיימו חילופי דברים בין בעלי הדין. יש לציין כי בהחלטה לא נכללת בקשת הדחייה והסיבה לבקשת הדחייה (שהיא כאמור אי הופעתה של השופטת לדיון שנקבע ואי יכולתו של בעל הדין להמתין מפאת השעה המאוחרת - נ.י).
"אדם הקורא לתומו בפרוטוקולים יכול שיסיק מסקנה אחת ויחידה: הנאשמים ובאי כוחם נכחו בדיונים שהיו באולם בית המשפט ולא עוד אלא אף נשאו דברים וביקשו בקשות. אלא שאין חולק כי הנאשמים ובאי כוחם לא היו באולם בית המשפט לעת רישום הפרוטוקולים, ומכאן שהפרוטוקולים - פרוטוקולים מטעים הם, פרוטוקולים הם שאינם משקפים כנדרש וכראוי את שנאמר ושהתרחש בדיונים שנערכו לפני השופטת כהן. יתר-על-כן, השופטת כהן קרעה והשמידה בקשות לדחיית דיון שהותירו אחריהם בעלי-דין שעזבו את בית המשפט, ובכך מנעה תיעוד הבקשות בתיקי בית המשפט", כותב השופט חשין בפסק הדין.
יש לציין כי השופטת כהן הודתה ברוב העובדות המפורטות בכתב הקובלנה אך טענה כי לא נעשו בכוונה להסתיר את איחוריה וכי מדובר במישגים שנעשו בתום-לב וכי לא התכוונה כלל להסתיר את היעדרם של בעלי הדין מן הדיון. עוד מוסיפה כי לדעתה מקור התלונות נגדה בקנוניה שרקחו עובדי המחלקה המשפטית של העירייה, אשר ביקשו לפגוע בה בשל רצונה לשנות סדרים שנהגו בבית המשפט לעניינים.
"קריעת הבקשות והשלכת הקרעים לסל האשפה מהווים כשל חמור בהתנהגותה של השופטת כהן, ונציין כי מעולם לא שמענו על התנהגות מעין זו של שופט", כותב השופט חשין בפסק הדין.
בסיום הכרעת הדין לא מוצא השופט חשין כי מעשיה של השופטת כהן נעשו בכוונה לחפות על איחוריה לדיונים אך מרשיע אותה בהתנהגות שלא כהלכה במילוי תפקידה בניגוד להוראת סעיף 18(א)(1) לחוק בתי המשפט, והתנהגות באופן שאינו הולם את מעמדו של שופט בישראל בניגוד להוראת סעיף 18(א)(2) לחוק בתי המשפט.
לבסוף מציין השופט חשין כי במהלך הדיונים התגלו לפניו כמה "תופעות מטרידות" כהגדרתו לגבי אופן פעולתו של בית המשפט לעניינים מקומיים בחיפה. כך למשל מציין חשין את העובדה כי אולם בית המשפט ממוקם במבנה השייך לעיריית חיפה ולא במבנה בתי-המשפט בעיר, עובדי בית המשפט (מזכירות, פקידי העזר ועוד) הינם עובדי עירייה, חדרי התובעים ממוקמים בסמוך לאולם בית המשפט, העיריה משלמת להנהלת בתי המשפט עבור "שירותי השפיטה", ולמעשה, בעקיפין, משלמת את שכרם של השופטים.
"קירבה יתירה זו שבין בית המשפט לעניינים מקומיים לבין העירייה, ובעיקר מימונם של השופטים היושבים לדין, הובילה בתיק שלפנינו למצב דברים בו ראתה עיריית חיפה עצמה אחראית מינהלית על עבודתה של השופטת כהן", כותב השופט חשין ומורה על בחינה מחדש, אשר תבוצע באופן מיידי, של דרך פעולתו של בית המשפט לעניינים מקומיים בחיפה, ואת הקשר שיש לו עם העירייה. עוד קורא חשין לשרת המשפטים ולנשיא בית המשפט העליון, לבחון את סוגיית אופן מימון כלל בתי המשפט לעניינים מקומיים ברחבי הארץ, מיקומם בבניינים השייכים לעירייה.
יש ציין כי בהכרעת הדין חלקה השופטת ארד חלקה על עמדתו של השופט חשין לפיה מעשיה של השופטת כהן נעשו שלא בכוונה לכסות על תופעת האיחורים לדיונים.
בגזר הדין שניתן אתמול עלתה השאלה האם מעשיה של השופטת כהן מעידים על כך שאינה ראויה לשמש עוד כשופטת. השופט חשין מוצא כי השופטת כהן אומנם נהגה שלא כהלכה במילוי תפקידה אך במעשיה לא נפל פגם מוסרי. אשר על כן אין להפסיק את כהונתה כשופטת אלא להעבירה למקום כהונה אחר ונזיפה חמורה.
כנגד דעתו של השופט חשין טענה השופטת ארד כי "ביסוד השפיטה עומדים היושר האישי והיושרה. בלעדי תכונות אלה, אדם אינו יכול להיות שופט", ומציעה להפסיק את כהונתה של השופטת כהן כשופטת בישראל.
השופט ריבלין הצטרף לדעתו של השופט חשין וכנגד דעתה החולקת של השופטת ארד החליט בית המשפט להורות על העברתה של השופטת כהן למקום כהונה אחר ורישום נזיפה חמורה.
